מפת חלות השבת של אימי

זוכרת אני בילדותי איך במשך שנים רבות הייתה אימי מכסה את חלות השבת במפה יפהפייה שאותות הזמן כאילו דלגו מעל פניה. מעולם לא ידעתי איזה סיפור מרגש מסתתר מאחורי מפת חלות השבת של אימי

רות קרייתי | ד' באדר א' תשע"ט | 9 בפברואר 2019 | מערכת ישראל ניוז

מפת חלות השבת של אימי מסתירה סוד גדול ומרגש, צבועה לא רק בניחוחות של שבת אלא הרבה יותר מזה. מפה פשוטה בצבע תכלת עם תיתורת מסביבה תפורה מבד תחרה לבנה. מה מסתירה, מפת חלות השבת של אימי?

יום שישי הוא יום מיוחד, יום של הכנות לקראת שבת המלכה. ההתרגשות מתחילה כבר בבוקר, בישולים אחרונים וקניות קטנות להביא את השפע לשולחן בשבת. המפה רקומה בעבודת יד יפהפייה ושוליה מעוטרים בתחרה לבנה, מפה שמין הסתם ידעה פעם ימים אחרים. מאז שנוצרה המפה, 45 שנים  חלפו במהירות הבזק מבלי שנרגיש בכך ובכל שבוע ממשיכה המפה לככב מעל חלות השבת בבית הורי האהובים.

מעולם לא ידעתי ומעולם לא שאלתי מהיכן הגיעה המפה ומי נתן אותה לאימי, אך אהבתי לראות אותה מכסה את חלות השבת בלילות שבת. הידיעה על מקורותיה של המפה הגיעה אלי כרעם ביום בהיר וללא הכנה מוקדמת. באחד מימי השבעה של אבי האהוב איזידור טובול ישבנו מסובים סביב שולחן השבת. מקומו של אבי נפקד אמנם, אך נוכחותו שכנה בתוכנו.

דודתי לורט, אחותו של אבי, הביטה במפה ואמרה לאימי: "איזו מפה יפהפייה, רואים שאת שומרת עליה בזהירות רבה". אימי חייכה וסיפרה: "למפה הזאת יש היסטוריה ארוכה מאוד. היא התחילה את דרכה כציפית של כרית שנרקמה בעבודת יד במיוחד עבור ילד חמוד. אמו רקמה ותפרה את הציפית במיוחד לכרית שהוא כל כך אהב ושמעולם לא נפרד ממנה. רצה הגורל ומשפחתו של הילד נתפסה בשואה.

אימו של הילד הצליחה לשמור את הציפית, היא נשאה אותה על גופה במשך כל ימי המלחמה, עד העלתה לישראל. יום אחד היא החליטה למסור לאימא שלי את הציפית וביקשה שתשמור עליה מכל משמר. אימי העבירה לי את הציפית ואמרה לי לשמור עליה מכל משמר. מיד הבנתי שהציפית הזאת תהפוך למפת החלות של השבת, לזכר עולמי לעד בביתנו", אמרה אימי.

כולנו חייכנו כששמענו את הסיפור ואני שאלתי: "עכשיו אני מבינה מדוע המפה מלווה אותנו במשך עשרות שנים. תגידי אימא, ואיפה הילד?"

אימי התבוננה בי כמהרהרת ואמרה: "לצערנו הרב הילד לא שרד. הוא נספה בשואה".