מבזקים

יום השואה | מפת חלות השבת של אימי

תוכן עניינים

הסוד השמור התגלה: אחרי שנים רבות בהן שמרה אימי בחרדת קודש ובשתיקה רבה על מפה רקומה שכיכבה בכל שבת על שולחננו, הסכימה אימי לספר לנו על השתלשלות האירועים אותם עברה המפה ומה היא היתה במקור

רות קרייתי | כ"ז בניסן תש"פ | יום שלישי 21 באפריל 2020 | מערכת ישראל ניוז

זוכרת אני בילדותי איך במשך שנים רבות הייתה אימי מכסה את חלות השבת במפה יפהפייה שאותות הזמן כאילו עמדו מלכת. היתה זו מפה רקומה בעבודת יד, מפה יפהפייה ששוליה מעוטרים בתחרה צחורה.

שנים רבות חלפו ביעף מבלי שנרגיש בכך ובכל שבוע המשיכה המפה לככב מעל חלות השבת בבית הורי האהובים. מעולם לא ידעתי ומעולם לא שאלתי מהיכן הגיעה המפה ומי נתן אותה לאימי, אבל אהבתי לראות אותה בכל יום שישי.

מפת חלות השבת של אימי
מפת חלות השבת של אימי

הידיעה על מקור המפה הגיעה אלנו ביום בהיר אחד. זה קרה באחד מימי השבעה של אבי האהוב, ישבנו מסובים סביב שולחן השבת. מקומו של אבי נפקד אמנם, אך נוכחותו הורגשה בתוכנו. דודתי לורט, אחותו של אבי הביטה במפה ואמרה לאימי: "איזו מפה יפהפייה, רואים שאת שומרת עליה בזהירות רבה". אימי חייכה וסיפרה: "למפה הזאת יש היסטוריה ארוכה מאוד. היא התחילה את דרכה כציפית של כרית שנרקמה בעבודת יד במיוחד עבור ילד חמוד. אמו רקמה ותפרה את הציפית במיוחד לכרית שהוא כל כך אהב ולא נפרד ממנה לרגע".

"רצה הגורל", המשיכה אימי לספר "ומשפחתו של הילד נתפסה בשואה. אם המשפחה הצליחה להחביא ולשמור את הציפית על גופה במשך כל ימי המלחמה, עד העלתה לישראל. יום אחד היא החליטה למסור לאימא שלי (סבתי) את הציפית וביקשה שתשמור עליה מכל משמר. אימי לא ידעה מה לעשות עם הציפית הרקומה והעבירה אותה אלי כשהיא אומרת תשמרי עליה ביתי. אני יודעת שאצלך זה ישמר הכי טוב".

האזנו בקשר רב לסיפורה של אימי והיא המשיכה וסיפרה: "לקחתי את הציפית ומיד ידעתי שהציפית הזאת תשנה צורה ותהפוך למפת החלות של השבת ותישאר זכר לעולמי לעד בביתנו".

כולנו חייכנו כששמענו את הסיפור ואני אמרתי: "עכשיו אני מבינה מדוע המפה מלווה אותנו בחרדת קודש אמיתית, משך עשרות שנים, אבל הילד, תגידי אימא מה נסגר עם הילד שלה?".

אימי התבוננה בי מהורהרת, ואחרי שתיקה קצרה היא אמרה: "לצערנו הרב, הילד לא שרד. הילד נספה בשואה".

לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: