מבזקים

אדם נעלם בהודו

תוכן עניינים

'אדם נעלם בהודו ושלושה חברי ילדות יוצאים בעקבותיו ומוצאים עצמם בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. על גדות נהר הגנגס נחשפים סודות ואהבות והחברים צריכים להחליט כמה רחוק הם מוכנים ללכת אחרי מה שאבד להם'. אהבתם? תקראו מה יש לעדי ארצי שלו הסופרת, לספר לכם על זה

רות קרייתי | ד' בניסן תשפ"א | יום רביעי 17 במרץ 2021 | מערכת ישראל ניוז

עדי ארצי שלו היא סופרת, עיתונאית, קופירייטרית ובלוגרית, זוכה בתחרות הסיפור הקצר של מכללת ספיר ופרס לאומנית מבטיחה בעיריית נתניה. היא בת 33, אוהבת לצאת להרפתקאות מגניבות, אבל ביומיום גרה בנתניה ומסתפקת בשקיעה כתמתמה בים. גרה בדירה חמודה בלי מרפסת, אבל עם ריהוט שהכינה יחד עם האיש שלה תום. אמא לאילה, פעוטה בת שנתיים וארבעה חודשים שלא נחה לעולם. "אני אוהבת טיולים והרפתקאות, אוהבת את הים וחושבת שהטיילת שלנו על מצוקיה היא הכי יפה בארץ".

את לימודי היסודי למדה ב"יהודה הנשיא" ובתיכון למדה בבית ספר "שרת", "הגברתי מגמות ספרות ופסיכולוגיה. אהבתי את התקופה הזאת, את הלימודים, ובמיוחד את ההפסקות". היא למדה תואר ראשון בתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית וסיימה בהצטיינות. בזמן הלימודים היא התאהבה בירושלים והיתה חלק ממערכת העיתון של האוניברסיטה "פי האתון". "הייתי רכזת מערכת בעיתון שיצא אחת לשבוע. בקליקה של האוניברסיטאות, הירושלמים היו גאים בעיתון שיוצא אחת לשבוע ולא אחת לחודש וזה בין היתר מה שהפך אותו לאיכותי. היו לי שם שני טורים כייפים, ובאחד מהם ביקרתי בדירות מיוחדות של סטודנטים ירושלמים מגניבים. זכור לי ראיון מיוחד עם בירה על גג רעפים של בית ירושלמי עתיק. כתבתי שם גם במגזין תרבות, וכך יצא לי לסקור את הדברים הכי מעניינים והמקומות הכי טעימים בעיר הקודש. הרגשתי סטודנטית ברת מזל".

עדי והספר: אדם הולך לאיבוד
אדם נעלם בהודו
כעיתונאית מקומית וקופירייטרית, מעל חמש שנים היא כתבה כ- 200 סיפורים ושירים אותם היא פרסמה בפייסבוק בעמוד "עדי כותבת על הקירות". באתר שלה "Chick List" היא מקדשת פנאי איכותי וכותבת מגזין לחיים הטובים עם המלצות לטיולים, טרנדים כייפים כגון עגלות קפה ומקומות שחובה להכיר. "אני מוצאת השראה בחיי יצירה וכתיבה, ומקדישה גם לזה מאמרים מעניינים, למשל תיעדתי את תהליך ההוצאה לאור של ספר באופן עצמאי, וכמו כן, מראיינת באופן קבוע סופרים נפלאים במדור 'מה הסיפור שלך?' על הרעיונות אותם שואבים לסיפורים, מהי נקודת המפנה שהביאה אותם להיות מי שהם, על ההשראה שלהם, על תהליכי יצירה, על וכל מיני סודות קטנים. הבלוג קיים שנה ובמהלך השנה הזאת הוא עלה וצמח".

לפני שלוש שנים היא קיבלה מעיריית נתניה את הפרס ל"אומנית מבטיחה" על כתב היד של ספר שכתבה: אדם הלך לאיבוד. "כשקיבלתי את ההזמנה מאוד התרגשתי. שמחתי שאני מקבלת הכרה מהממסד ומצוות שופטים מכובד. הלכתי עם הורי ובעלי וזאת היתה זכות להיות בין חבורת אנשים שכל אחד מוכשר בתחומו ולקבל מלגה שמעודדת את המשך היצירה שלי. כשגוף רציני מאמין ומעודד אותך לעוף עם היצירה שלך כמה שיותר גבוה, זה נותן משב רוח רציני בכנפיים. זה היה ערב חגיגי ומכובד וידעתי שהמשפחה שלי שגאה בי. והנה, באותו השבוע של הטקס שלוש שנים אחרי הספר, רומן מסע והרפתקאות, יצא לאור. זה היה ממש מרגש לראות זיכרון שקפץ לי בפייסבוק על אותו ערב שבו קיבלתי את הפרס ולהבין שההבטחה התממשה 3 שנים אחרי, מרגע שתנו בי אמון ובספר שלי".

איך הצלחת להוציא את המיטב שבך בשנת הקורונה ושלושה סגרים?
"לפני שהשנה הפכה לקטסטרופה, היא נראתה לרגע מבטיחה עבורי. זכיתי בפרס "חותמת אישית" של מכללת ספיר על סיפור קצר שכתבתי. חלק מסיפורי התפרסמו בכתבי עת שונים כמו "מאזניים" ו"מוטיב". כשהתחילה הקורונה ואני מצאתי את עצמי בחל"ת, החלטתי ללכת על זה ולסיים את העריכה על כתב היד, שהפך לספרי הראשון. בקיץ עשיתי לו פרוייקט מימון המונים, שהיה כשלעצמו מסע מרתק, ומאות אנשים תמכו ביציאתו לעולם. הספר בן פחות משלושה חודשים וכבר קראו אותו מאות אנשים, הוא זכה לשבחים ומילים מחממות לב, ואני מאושרת מזה, מטרתי התגשמה – לגרום לאנשים לצאת למסע של כייף בעקבות המילים שלי".

בגל הראשון של הקורונה החליטה עדי שהיא נותנת גז, עורכת את הספר ומוציאה אותו לאור. "לפעמים אתה יכול משהו, רק כשאתה נותן לעצמך ללכת לאיבוד בדרך. התחלתי לעבוד ימים כלילות על עריכת הספר והחלטתי לצאת בפרויקט מימון המונים ולאפשר לאנשים לרכוש את הספר רכישה מוקדמת רציתי לעשות זאת גם כפרויקט שיווקי חשבתי שזו הדרך הנכונה לידע את העולם שאדם הולך לאיבוד עומד לצאת לאור. במהלך חודש יולי 2020 יצאתי בקמפיין מימון המונים  זה חודש שהצריך ממני המון יצירתיות ועבודה בלתי נפסקת כל הזמן להמציא את עצמך מחדש, לקרוא את המפה ולהפתיע. ולחשוב מי ירצה לקרוא את הספר ואיך להגיע אליו ובאותה תקופה גם עבדתי במשרה מלאה זאת היתה תקופה מאוד לחוצה, מעניינת, מאתגרת ובסופו של דבר היא הסתיימה עבורי בניצחון גדול מאוד. לאורך החודש הזה לא תמיד ידעתי איך זה יגמר היו ימים של התרוממות נפש אדירה וימים של ייאוש. המסע הזה הרגיש כמו רכבת הרים בלונה פארק הכי גדול בעולם והרגשתי שאני חווה מסע משלי כמו הגיבורים בספר שעוברים כל אחד מסע וגילויים בתוך עצמו. בסופו של דבר החודש הזה נגמר באושר גדול כי המון אנשים גם חברים וגם זרים הצטרפו למסע שלי ורכשו לעצמם את הספר. אמרו לי שהם רוצים לרכוש את הדבר הזה שאני מביאה לעולם הם מאמינים בי ונותנים לי את האמון וכך הספר נמכר במאות עותקים, 4 חודשים עוד לפני שיצא לאור. עד היום אני מקבלת תגובות מאנשים שסיימו לקרוא את הספר ונהנו לטייל יחד עם אדם וחבורתו והם מחכים לספר הבא".

מתי החלטת להוציא את הספר לאור?
"בסוף שנות העשרים היתה לי נקודה בה הבנתי שכל החברים נפרדים כל אחד לדרכו. זה לא רק הסיפור שלי זה הסיפור של כולם שירצו להזדהות עם זה. את הספר הזה התחלתי לכתוב בגיל 25 מתוך געגועים לחבורה שלי. אני זוכרת שזו היתה תקופה מבלבלת, עוד ניסינו להיפגש ולשחזר את ימי התיכון שבהם נפגשנו יום יום וחיינו היו שלובים זה בזה. אך לא הצלחנו. לאט לאט פחתו הניסיונות. לא כי לא רצינו, כי לא היה זמן. החיים האמיתיים השאירו אותנו עסוקים וכך מצאנו עצמנו מתראים רק בשמחות. בהתחלה ימי  הולדת וחגים, אחר כך חתונות. מה שכן, תמיד רקדנו יפה על הרחבה. אנחנו עדיין רוקדים. הסיפור הזה הוא מסע אחרי חבר אבוד, ותחושת שייכות נעדרת. נהניתי למצוא אותה שוב יחד עם החבורה. לפעמים כל מה שצריך זה בעיות חיבור לאינטרנט ואיזו שיחה טובה עם חבר אהוב כדי למצוא את עצמך של פעם, את הבסיס. הרומן הראשון שלי שראה אור לאחרונה, עסקתי במסע גילוי עצמי והתבגרות של אדם יחד עם החברים הכי טובים מהילדות במקום הכי צבעוני בעולם, הודו. אדם נעלם בהודו ושלושה חברי ילדות יוצאים בעקבותיו ומוצאים עצמם בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. על גדות נהר הגנגס נחשפים סודות ואהבות והחברים צריכים להחליט כמה רחוק הם מוכנים ללכת אחרי מה שאבד להם".

למה דווקא הודו?
"חותמות של לא מעט מדינות לכלכו את הדרכון שלי. כשכתבתי את הספר הזה חשבתי היכן אדם יכול ללכת לאיבוד? מה הסכנות שיערבו לו בגואטמלה, איפה יוכל להסתתר בגיאורגיה, האם התרבות שיפגוש בקמבודיה תעשיר את יומו או תגרום לו לחשוב? בסוף בחרתי בנופיה של הודו לצבוע את התפאורה של דפי הספר. החבורה מטיילת בין הרים ירוקים וגיא מדברי, טועמת צ'אי מטובל ומתחקה אחרי האלים המקודשים לתרבות ההינדית. אפשר לאהוב את הודו או לסלוד ממנה, אבל בכל אופן היא מוציאה מאנשים רגשות חזקים, שמעצימים את המסע הפנימי. אני התרשמתי מהצבעים, הריחות, והקופים ברחובות, והחלטתי לתת לחבורה של אדם לחוות את הדברים. מי שקורא את הספר מרגיש שהוא מטייל בהודו מהספה בבית. אני עובדת כעת על עוד רומן, וגם על ספר סיפורים קצרים".

כמה זמן ארכה כתיבת הספר והייכן יצא לאור?
"הספר יצא בהוצאה עצמית, "ארטציק" גם מוכרת אותו ישירות, בעצמי. אחרי שהבנתי מתשובותיהן של הוצאות ספרים, שהן אינן מוציאות כעת לאור ספרי ביכורים. הרגשתי שהספר כבר רוצה להיוולד. אחרי שש שנים של כתיבה ועריכה הגיעה שעתו לצאת לאור. גם הקורונה לא עצרה אותו, להפך, מתגובות הקוראים אני מבינה שאולי זה בדיוק היה הזמן הנכון, כי הוא נתן לאנשים בבית הזדמנות לצאת לטיול מלא בהרפתקאות, בליווי חברים טובים, שנונים ואמיצים, ממש מהספה בבית".

על מה מסופר בספר?
"אדם נעלם בהודו. שלושה חברי ילדות יוצאים בעקבותיו ומוצאים עצמם בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. דור, עידו ואיתן התרחקו עם הזמן והפכו כמעט זרים זה לזה. התזמון גרוע והיעד מרתיע, אך החשש לחייו של חברם גובר על הכול. היפית אוסטרלית יפה, נזיר בנעלי קרוקס שמדבר ברמזים ומדריך מדיטציה מפוקפק שמבטיח את המתכון לאושר מנסים לעזור, אבל לפעמים רק מסבכים את העניינים. מסתבר שזה לא פשוט לחפש מישהו שלא רוצה שימצאו אותו. במסע סוחף מתובל ברומנטיקה, הומור וניחוחות צ'אי מתקתק, נשחטות לא מעט פרות קדושות.על גדות נהר הגנגס נחשפים סודות מן העבר שמאלצים את החברים לבדוק כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי למצוא את מה שאבד להם".

לאתר הסופרת: https://chicklist.co.il/adam_got_lost

עדי ארצי שלו
עדי ארצי שלו
הסופרת ומשפחתה
הסופרת ומשפחתה
לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: