מבזקים

לא כול הנוצץ הוא משי או זהב

פרשת חשיפת מעלליו של יהודה משי זהב איננה מפתיעה בגילוייה והיא טרפה את הקלפים לממסד שרצה לקדמו בפוליטיקה החרדית. התקשורת הכללית איננה כבשה תמימה בטיוח ההיסטורי. וגם העדה החרדית יכולה הייתה למנוע את חילול השם הזה לפני עשרות שנים עם מספר פשקווילים בלבד

הרב אליהו קאופמן | ה בניסן תשפ"א | יום חמישי 18 במרץ 2021 | מערכת ישראל ניוז

פרשת החשדות סביב יהודה משי זהב מסיימת אצל רבים עשרות שנות סיוטים של פחד. הפחד שלהם לא היה רק ממשי זהב אלא מחששם כי האיש מגובה ע"י המשטרה. הדברים היו ידועים גם לעיתונאים ולאנשי ציבור. ביקורתי היא נגד רשויות החוק בישראל, נגד התקשורת, ונגד ראשי הציבור הפוליטי, שידעו אבל ציידו אותו בכוח ופעלו להאדרת שמו כדי לבנות "חרדים חדשים". חלק מהעובדות היו ידועות לאלה שהפכו אותו ל"גיבור חרדי" והעטירו עליו "פרסים" כדי לבקוע ביהדות החרדית. אני גם מאשים את ראשי ה"עדה החרדית" שידעו מיהו האיש אבל מעולם לא הוציאו עליו כרוז למרות שהלה הודר מ"העדה החרדית". משי זהב לא היה חרדי במהות ההלכתית של המושג כבר משנת 1990, ויש הטוענים שלא שכבר מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים – כולל בימים שהיה מנהיג מחתרת "קשת".

קשת בענן
עיתונאי לשעבר נלחם שנים נגד האיש ויידע את המשטרה על כך אבל הם התעלמו מפניותיו. פעם – בשיחה עם קציני משטרה בכירים, התריס העיתונאי לעברם כי "אתם מגנים עליו כי הוא סוכן שלכם". מהעדויות העולות כיום מסתבר כי חברים לשעבר מעידים ומאשימים את המשטרה בהשתקת העניינים בגלל היותו גורם מסייע עבורה. מחתרת "קשת" סימנה בשנות השמונים של המאה העשרים את ההתקוממות החרדית שלה, בדרך של טרור, נגד ארכיאולוגים עקב חפירות קברים. ב"עדה החרדית" בירושלים מעולם לא נתנו ידם לפעילות כזו אלא מחו נגד הארכיאולוגים באופן ספונטני. משי זהב וחבריו פעלו על דעת עצמם. כשנלכדה "קשת" – בפברואר שנת 1989, נתגלו בה כחמישה מבני משפחת משי זהב, ובראשם יהודה משי זהב. חצי שנה אח"כ כבר התחולל "המהפך" הרעיוני של האיש, לדבריו עקב "פרשת דרדור אוטובוס 405 ע"י פלשתינאי". הוא לא ישב ארוכות על פרשת הטרור של "קשת" . כבר בראשית שנות השמונים של המאה העשרים טענו ב"מאה שערים" כי "יש להיזהר מהאיש משום שמדובר בסוכן משטרתי". החרדים שחיו בסביבתו פחדו ממנו פיזית וחששו מהגיבוי הממסדי שלו.

משי זהב לא לבד
ארגון הזיהוי לקורבנות טרור היה קיים לפני הפיכתו של יהודה משי זהב ליו"ר שלו. בימי "פיגועי השלום" של אמצע שנות התשעים של המאה העשרים, סייעו מתנדבים חרדים להצלות הללו. הם התנדבו לשמה והציבור אהב אותם – כולל בתקשורת. זה היה בימים שהקרע בין החילוניים לחרדים התרחב על רקע כישלון "התרגיל המסריח" של שמעון פרס, ואח"כ על רקע הקמת ממשלת השמאל. המתנדבים החרדים עוררו התפעמות בציבור החילוני והמתח החל לקרוס. מנגד נראה היה שהתדמית המפחידה של הציבור החרדי – דמוגרפית ואלקטוראלית, עומדת להתפוגג. פתאום הופיע משי זהב – כאילו משום מקום, וקיבל הנהגה על הארגון הזה, מידי הממסד הישראלי. ארגון זק"א בראשותו כבר לא היה רק וולנטארי אלא עסק בפוליטיקה ממש – העברת חרדים לכיוון "הממלכתי" והעלאת המושג "החרדים החדשים". באותם ימים השתתף גם דודי זילברשלג (לימים גם הוא נתפס בפרשה מביכה…), מחותנו של יהודה משי זהב, בפעילות ממסדית להחלשת גורמים אקטיביים חרדים בענייני קברים. לאורך כול אותן השנים הרי ש"החרדי החדש" – גם אם היה מכוער, הוא קודם ע"י הממסד וע"י התקשורת הישראלית, וקיבל את הזרקורים החיוביים בתקשורת הישראלית. רבנים צדיקים ונקיים היו תמיד הרבה מסוכנים למיינסטרים החילוני מאשר טיפוסים מפוקפקים כמשי זהב, זילברשלג ודומיהם. כך השתלחה התקשורת ברבנים צדיקים ומנגד היא חיפתה על "החרדים החדשים", ומעולם לא בדקה בציציותיהם – מיהם ומהם. "הזעזועים" מפרשת משי זהב, של הח"כיות מיכאלי וזנדברג, הם בעיני צביעות, שהרי לא יתכן שעיתונאית לשעבר וח"כית כיום – כמיכאלי, לא ידעה על מה שכולם ידעו על משי זהב. וכנ"ל לגבי זנדברג. לשתיים היסטוריה של בניית מערכת אנטי חרדית בפוליטיקה – מתוך הציבור החרדי, כדי שאח"כ הן תסתומנה את אפן כשהסירחון הקשה יגיע מ"חרדים חדשים" שלוחמים נגד עולם התורה.

"הדג מסריח מהראש"
ארגון זק"א ויהודה משי זהב קיבלו את כול הסיוע הממלכתי לפעול לאסיפת כספים ולשררה ע":י הבכירים במדינאים הישראלים. לידיעתי הגיעו אליהם לפחות שביביי מידע מיהו האיש, שהרי הכול זרם כמידע לא חסוי. אבל למישהו בממסד הייתה מטרה בכול זאת לתת לאיש הזה "גב חזק". משי זהב היה עבור פוליטיקאים חילוניים התקווה שלהם לשינוי החברה החרדית. במיוחד היו מכתביהם מפתח לתרומות עבור זק"א ברחבי העולם.

הסיבה האמיתית לשקט
המטרה שלי איננה להפליל את משי זהב, שנמצא כיום אחרי טרגדיה קשה במשפחתו. המטרה שלי היא להפנות את הזרקורים לאלה שידעו את האמת אבל דאגו להכשירו משום היותו אלטרנטיבה לחרדיות האותנטית. כזה למשל הוא דוב אלבוים – פליט מהיהדות החרדית שזכה להשתלב בתקשורת החילונית רק משום שכ"חוזר בשאלה" הוא הרים את הדגל האנטי חרדי, והקים "קוריוז" ששמו "ישיבה חילונית". לפני כארבע שנים הוא אירח בתוכניתו את משי זהב ופיאר אותו כמי שפתח פתח ליחסים חדשים בין חרדים לחילוניים. שם הוא הדגיש את השרות הצבאי של בניו של משי זהב, וכמובן שאלבוים הציג באור שלילי את היהדות החרדית. מהיכרותי עם אחיו של אלבוים – יהודי חרדי מלונדון, ידוע לי כי אלבוים ידע על מעלליו של משי זהב, אבל בריאיון לא היה זכר ל"ידע" הזה. ואם אלבוים ידע אז מדוע שבטלויזיה וב"ידיעות אחרונות" לא ידעו ? אבל הלוחמה נגד החרדים ונגד עולם התורה חשובים יותר מכול מלחמה "מוסרית", עבור "יפי הנפש" מהתקשורת ומהממסד הישראלי. במשך יותר משנה חוקרים ב"הארץ" את הפרשה הזו, והנה לא מכבר הוזמן משי זהב לכול תוכנית אפשרית כדי להלום ביהדות החרדית וברבניה. כך למשל  לוסי אהריש העניקה לו פתחון פה נגד החברה החרדית בעניין ה"קורונה". שם הוא האשים את כול הרבנים החרדים כ"מכחישי שואה". אברי גלעד – איש תקשורת חילוני רדיקלי הציע לציבור החרדי לקחת את משי זהב כמנהיגו (!) וכשהתקשורת "מציעה" דבר כזה הרי ש"הבישול" כבר נעשה. אין לי ספק שגם אברי גלעד וגם לוסי אהריש שמעו ממעללי האיש הזה אבל "כול המצר לישראל נעשה לראש". "פרס ישראל" צריך היה להיות הדחיפה החזקה לכך שמשי זהב יקפוץ כיתה בפוליטיקה האנטי חרדית. אבל "רבות מחשבות בלב איש המה ועצת ה' תקום". שהרי "מי שמחלל שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי".

שטיפת מוח חולנית
בציבור החילוני קיימת שטיפת מוח שכול חרדי הוא חשוד בפלילים ובעבירות מוסר ואילו "החרדים החדשים" הם כולם "טוהר המידות". את האוויליות הזו משפריצים מהתקשורת ומהממסד הישראלי ומ"מערכות הביטחון" הצבאיות והאזרחיות. לא פלא הוא שבכול פעם שנתפס "חרדי – לייט" באיזושהי עבירה מיד הציבור החילוני נדהם ולא מבין את פשר ההסתבכות של "החרדי החדש" ו"הטהור", ואילו התקשורת והממסד מתנהגים כ"שלושת הקופים". כך זה קרה בפרשת דודי זלברשלג, וכך מכשירים בתקשורת ובציבור החילוני את הבעייתיים בציבור החרדי להפוך ל"גשר חרדי" למרות שהללו מזמן אינם חרדים. כך זה קרה עשרות שנים עם משי זהב. אבל האמת היא הפוכה: ככול שהיהודי הוא חרדי יותר כך הוא הגון ונקי יותר ואילו אלה שמתחפשים לחרדים, אבל חיים כחילוניים, הם והמושחתים. אפילו עיתונאי מהשמאל – שאיננו אנטי חרדי, כמו חיים ברעם, נפל קורבן לשטיפת המוח הזו. זה קרה לאחר שהתבררו עבירותיו של אורי לופוליאנסקי – ראש עיריית ירושלים לשעבר, כמסייע לאולמרט. ברעם הודה שחשב כי לופוליאנסקי הוא אדם נקי "בגלל מתינותו כלפי החילוניים". אבל ל"מתינות" הזו – ול"קירוב הלבבות של חרדים עם חילוניים", יש תמיד מחיר בשקלים, בדולרים ובשררה.

האשמת "העדה החרדית"
אני מאשים אף את ה"עדה החרדית" בסירחון הזה. אני יודע שהם סבלו ממנו ואף ביקשו לא להניח על מדפיהם את תיקיו בביה"ד שלהם, הם גם הוציאו אותו מ"העדה החרדית" אבל כמו שהם תמיד ידעו לצאת במודעות נגד מי שסרח בדיני ממונות או כנגד רדיו בתחפושת "חרדית", כך היה צריך לצאת במודעה נגד האיש הזה, שהוא איננו עוד חלק מ"העדה החרדית". ב"עדה החרדית". ידעו כי סיפור "הקמב"ץ של העדה החרדית" הוא בלוף וזהו שם חילוני בלבד כדי להלהיט יצרים ממסדיים נגד היהדות החרדית, אבל איש מ"העדה החרדית" לא מצא לנכון להוציא מודעות כי אין להם תפקיד כזה ואין בכלל איש כזה, שמכהן בתפקיד. אם הם היו פועלים בזמן הרי שחילול ה' הזה היה נחסך מאיתנו.

בדוק גם

השבתת רכב עקב עבירות תעבורה

בתאריך 14 במאי 2006 הוחל ביישום התיקון לפקודת התעבורה לעניין השבתת כלי רכב שנהגיהם עברו …