בשם האח: מחדלים קשים בפרשת המרגל אלי כהן

רוסיה וישראל הכחישו פרסומים על מציאה והעברת גופתו של המרגל אלי כהן מדמשק למוסקבה. כתבנו ד"ר אבי יעקובוביץ, שוחח בלעדית עם אחיו ועם אנשי מוסד בכירים וחושף עדויות חדשות על פרשת אלי כהן ופרשות נוספות

ד"ר אבי יעקובוביץ | י"א בניסן תשפ"א | יום רביעי 24 במרץ 2021 | מערכת ישראל ניוז

במהלך השנים עשו ישראל והמוסד מאמצים גדולים להחזיר את גופתו של המרגל אלי כהן ז"ל הביתה. אחיו משה מוריס כהן ז"ל פעל ללא לאות ובמסירות להעלאת עצמות אחיו אך הדבר לא עלה בידו. מוריס האח הצעיר פענח את התשדורת של אחיו הבכור מדמשק בלי שידע מי עומד מאחורי קוד 566.

בשיחותיי עם מוריס שהיה קרוב לגיל 80 הוא השאיר צוואה בידיי בה הוא מסבר איך חי את הפרשה מחדש ולא חסך בדברי ביקורת על המוסד. "כל השידורים שחשפו בתוך הישיבות של הפרלמנט הסורי, היו מיותרים והיה יכול לחשוף אותם בצורות אחרות, במיקרופילים או במקורות אחרים ולא בשידור מורס, שזה היה לסכן את חייו", אמר מוריס.

אלי כהן פעל בסוריה בשנת 1962 עד ללכידתו בשנת 1965. הוא פעל בזהות בדויה של איש עסקים והתחבר לצמרת השלטון הסורי, דבר שאפשר לו גישה למקורות מידע בכירים.

במספר ביקורים של אלי כהן, הוא שידר למשפחה עסקים כרגיל. אחיו מוריס, גם הוא איש מודיעין, חשד בעקבות חבילה שנשלחה אליו אלי זו העלתה בו את החשד. בתוך החבילה היו נעלי בית עם כיתוב בערבית. מוריס שאל את אחיו היכן נרכשו הנעלים ואלי ענה לו בפריס, דבר בלתי אפשרי שכן בצרפת לא נוהגים להוסיף למוצרים כתוביות בערבית. "אלי עבד לבד וזה הייחודיות שלו" אמר מוריס בשיחתנו "גם מכל התכתובות שהיו לי הייתי מפענח ומסתיר חלק גדול מהם".

בחודש יולי 1964 מוריס פענח עוד תשדורת מסוכן 566 כשהוא הגיע לשורה האחרונה במברק, משהו נראה לו מוזר מאוד. "אני מקבל מברק וכתוב בו את השם נדיה. שאלתי את המפקדים מה זה נדיה אני לא מוצא בקוד, אמרו לי ש'זה קוד שאתה לא צריך לדעת אותו. יש קוד מעליך ואתה לא צריך לדעת אותו'. כעבור כמה ימים אני מקבל מברק אחר ובסוף המברק היה מסר פרטי 'האם נדיה קיבלה את מכונת הזינגר ששלחתי לה'?".

מוריס החליט לבקר את נדיה גיסתו והיא התגאתה לפניו במכונת תפירה זינגר שאלי שלח לה ליום הולדתה. בשלב זה מוריס מזהה שמדובר באחיו אלי והוא שותק.

משפחתו של אלי כהן לא ידעו דבר על הנושא הזה. "תחשוב שזה היה אח שלך, אחותך, ואתה יודע בזמן נתון הם נמצאים בסכנה ועלול לקרות משהו". מוריס שגילה שאחיו הוא קוד 566 הוא מבין שבקצה השני נמצא אחיו הבכור והוא מתחיל לדאוג, אך לא יכול לשתף איש. שנים אחר כך טוען מוריס כי מפעיליו של אחיו לא היו זהירים מספיק במידע שהעביר.

"כל השידורים שהיו באוויר, היו משתפים אותם בחזרה בקול ישראל בערבית בשעה שש וחצי בבוקר, בו בזמן שהשידורים בסוריה היו יוצאים בעיתונות רק אחרי השעה שבע בבוקר. כך שהמידע שהגיע לעם הסורי ולכל העולם משידורי קול ישראל בערבית, הופיעו ראשוני. זה העמיד במצב הכן את השלטונות בסוריה. כך הבינו בסוריה שיש מרגל בתוכם".

בסוף אוגוסט 1964 הגיע מוריס הביתה כשהוא במצב קשה, בוכה ומשתולל. מוריס הבין שחייו של אחיו בסכנה. הוא חשף ביחידה את אות המצוקה המוסכם שקיבל מקוד 566 והוא כבר ידע שמדובר באחיו אלי.  האות מצוקה היה 3 נקודות.

בספטמבר 1964 הגיע אלי לביקור אחרון בישראל. מוריס, בניגוד לכל כללי הריגול רומז לאלי במפגש ביניהם שהוא יודע הכל. מתברר כי עד הרגע האחרון מוריס, ללא ידיעת הממונים עליו פעל לפי צו מצפונו וניסה לעצור את אלי מלחזור לדמשק. במפגש האחרון בין השניים אמר לו אלי: "שם אני יותר בטוח ממך מאשר אתה פה". מוריס הורחק מעבודתו ונשלח לקורס קצינים לאחר שאלי התלונן שמפקדיו מפקירים את בטחונו.

בשיחה עם מוריס הוא סיפר שהוא היה טעון כי הרגיש שאחיו הוא לא כתמול, שלשום. אחיו היה חייל אילם. "לא היתה תוכנית מילוט" סיפר מוריס, "זו היתה צריכה להיות תוכנית מילוט לפי הרגשתו של אלי. אם הוא יראה ששם מאיזו שמועה או ידע, שהוא עלול להיתפס, הוא היה צריך להשתמש בתוכנית המילוט. עד כמה שידוע לי, לא היתה תוכנית מילוט". אחרי שכל המאמצים להשיב את גופת אלי כהן אכזבו, החליט מוריס לצאת במסע אישי, פנה לנשיא סוריה חאפז אל אסד במכתב אישי מרגש מאוד וביקש לחוס על המשפחה. מוריס סבל כל השנים על שלא הצליח להציל את אחיו.

יש לנו נכות תרבותית ואטימות רגשית בנושא המחדלים, הכשלים, הטעויות, התקלות ולבסוף בדרך קבלת ההחלטות בישראל.