מבזקים

דבר תורה לפרשת ויגש מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

תוכן עניינים

לאחי ורעי האהובים והחביבים, הנה כל יהודי דואג וחושב בכל עת וזמן איך הברכה תישאר במעשה ידיו ולא ח"ו יפסיד את ברכת ה' אשר נתן לו, ורבים וטובים בודקים ושואלים ומחפשים עצה לנפשם איך הברכה לא תמוש ממעשה ידם.

והנה בפרשת השבוע פרשת ויגש, אשר הרבה מסודות תורתנו הקדושה ואותות וסימני אחרית הימים טמונים בה, מובא הסוד והדרך איך הברכה לא תמוש ממעשי ידי האדם ותישאר ברכת ה' על ראשו.

ואנו חייבים לנהוג כך, ומחייבים בגדר של לא תמנע טוב מבעליו לחזק וללמד את העולם יסוד זה, למען יהיה חקוק וחרוט לאחינו בית ישראל, כי לתקן עולם במלכות שדי רוצים אנו, ולא תמנע טוב מבעליו הוא מהדברים החשובים בתורתנו הקדושה, ולכן באנו בדברים אלו ובעזרת ה' נדבר בהם בזמנים אשר יזכנו הקב"ה, ויהיו לתועלת הכלל והפרט.

***
הנה קשה, מדוע שלח יעקב אבינו דווקא את יהודה ליוסף מכל הי"ב שבטים? ומדוע תורתנו הקדושה מדגישה "גושנה"?

***
ורבותינו הקדושים זצוק"ל פירשו ואמרו, הנה מצאנו בפרשת ויצא בלידת יוסף (בראשית ל, כב) "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".

***
ומובא ברבותינו שרחל אמנו חשבה בדעתה ורצתה לקרוא את שם בנה יוסף "אסף", ולומר אסף ה' את חרפתי, ומדוע שינתה את טעמה וקראה לו "יוסף" ולא אסף? אלא רחל אמנו ראתה מה קרה לאחותה לאה, כאשר נולד לה בנה יהודה (בראשית כט, לה) "ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת".

ודרשו רבותינו שאם נותן הודאה על העבר, צריך לבקש תיכף על העתיד, ואם לאו אזי חס ושלום נפסקת הטובה. ולכן כשנולד יהודה ואמרה לאה "הפעם אודה את ה", על כן "ותעמוד מלדת" שנפסק השפע (בשם החוזה מלובלין). ולכן בכל ענייני האדם בהמשך חייו, כשמודה על הטוב אשר נתן לו הקב"ה, מיד יקשור ויבקש על העתיד שימשיך הקב"ה ליתן לו השפע והברכה וההצלחה.

***
וכך מדקדקים רבותינו הקדושים זצוק"ל ב"רבונו של עולם" שיש נוהגים לומר בליל שבת, "מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי, ואשר אתה עתיד לעשות עמי" וזה בכדי לצרף הודאה לבקשה לעתיד.

***
וכך מובא במשנה (ברכות נ"ד) "נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד ע"כ. וכך מוצאים בנשמת כל חי "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה" אלוקינו".

***
ולכן כאשר האדם שואל את חברו על שלומו או על מצבו, יודה על העבר ומיד יבקש על העתיד שמצפה ומייחל ומתפלל להקב"ה, ליותר טוב ולברכה שתמשיך ותגדל.

**
וכך מובא בגמרא (תענית כג.) תנו רבנן פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים. התפלל ולא ירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה אמר לפניו, רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך וכו'. ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים, אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם, אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אף על פי כן הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר, רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות,‏ יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהיה רוח בעולם, מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה ויצאו העם לשדה, והביאו להם כמהין ופטריות ע"כ.

ודרשו רבותינו שבשביל לעצור הברכה, היה צריך להודות בלי לבקש עוד, וכאשר הביאו קרבן הודאה נעצרו הגשמים. וזה מה שאומרת הגמרא (ברכות נד) ארבע צריכין להודות, יורדי הים הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וברגע שמודים על הסוף שם נחתם הכל.

**
ולכן רחל אמנו לא קראה את שם בנה "אסף" משום שאסף מסמן ומורה על הסוף, אך יוסף היא בקשה לעתיד "יוסף לי ה' בן אחר" שיהיה המשך ותחינתה שתזכה לעוד בנים.

**
ועל פי יסוד זה יובן, יעקב אבינו רצה להחדיר בעם ישראל שרק ב"יהודה" שאמרה לאה פסקה מלדת, ו"יוסף" שאמרה רחל הוסיף עוד על ידי ההודאה. והם יהיו האות והסימן לדורות הבאים, בלימוד התורה ובכל עניני וחיי האדם, שאין הודאה בלי בקשה של "יוסף לי ה' בן אחר". ומוסיף יעקב ואומר "גושנה", שזה מרמז אם כך נוהג האדם ומודה על העבר ומבקש על העתיד, זוכה ל"גושנה" שזה ראשי תיבות נ'ס ג'דול ה'יה ש'ם. אז זוכה האדם לנס גדול בכל מעשי ידיו, והצלחה מרובה בכל אשר פונה ומשכיל ומצליח.

***
נחזק מידה זו בעצמנו ובבני ביתנו, ונעורר את אחינו בני ישראל שיקפידו בלשונם ובמחשבתם, כי הלשון היא אחת מן הכלים וצריך גם את הלב והנפש, בכדי שדבר יהיה מושלם ושריר ובריר וקיים.
יזכנו הקב"ה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו באהבה וביראה, ושלא תצא תקלה תחת ידינו כי לתקן באנו ולא לקלקל, והרוצה לתקן מסייעין לו מן השמים, "פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".

 

 

 

מאת: בן ציון עטיה
מאת: בן ציון עטיה                                               

 

%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%95

 

לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: