הר דוב: המוצב הכי מסוכן במדינה

מה יכול להכריע את המוצב הכי מסוכן במדינה, את הר דב שבעיני הלוחמים נקרא גם הר המוות? שלושה ימים עם גדוד 50 של הנח"ל הספיקו לכתב במחנה להביא את רשימותיו במבט מבפנים במוצב שכבר מזמן הפך לסמל

רות קרייתי | י"ז בשבט תשפ"ב | יום חמישי 20 לינואר 2022 | מערכת ישראל ניוז

כתב במחנה ינון שלום הצטרף שלושה ימים לגדוד 50 של הנח"ל ותיעד מבפנים את המוצב שהפך לסמל: "מה יש לך לחפש בהר המוות ביום שישי בצהרים?"

כך מדווח כתב במחנה: כל תצפית היא הזדמנות להפוגה קלה משגרת היומיום. אחרי ימים חורפיים במיוחד, אפילו אחת מתחנות האוטובוס יכולה להיות נקודה לשאוב ממנה אנרגיות של חופש, שנקטע בצפירה חזקה על-ידי שיירת כלי רכב משוריינים. מה יש לך לחפש בהר המוות בשישי בצהריים", שאל אותו הנהג יותם תוך כדי העלייה החדה שמורגשת גם במושב האחורי של הרכב שלנו. הר המוות?, הכתב מנסה להבין אם שמע טוב, ויותם מנסה לחדד: 'אני לא יודע למה קוראים ככה להר דב, אבל ביום הראשון שלי כאן ביקשו ממני לספור כמה אנדרטאות יש בדרך למוצב. התייאשתי אחרי כמה דקות'.

דרכי האספלט השבורות בהר דב מובילות אל 7 מוצבים, שמאיישים כל פסגה וזווית ראייה. בשבת, בשעה 04:00 לפנות בוקר, דרך דלת הפלדה הכבדה הופכת כל חדר במגורים לבונקר של ממש. נכנס לוחם בחרמונית ומתקרב לעברי: "אחי, זה החמ"ליסט, אתה קם? יש שעת גשר. כולם כבר בחוץ". קפצתי מהמיטה וכמובן שהחרמונית העתיקה שלקחתי מדוד שלי, שם-טוב, איתה נלחם באותו המקום לפני יותר מ-20 שנה, לא עזרה מפני הקור".

"למדנו מניסיון העבר שדווקא שעת הדמדומים והחלפת המשמרות הן הזמן הרגיש לפיגועים וחדירות, אז אנחנו 'מנערים' את המוצב", הסביר מפקד המחלקה. יחד עם גדוד האיסוף והתצפית ובליווי החמ"ל – פותחים הלוחמים צירים מרכזיים בהר, וחולשים על המרחב כולו. הם יבדקו כל תנועה חריגה, יאתרו כל חיה שעוברת בגזרה, יקפיצו התרעות על כל אדם שמתקרב לקו הכחול וידווחו בזמן אמת לכוחות בשטח.

בחודשים הקרים, החורף מכה בעוצמה במיוחד על ראש ההר. כשערפל סמיך אופף בו – הדבר מורגש במיוחד אצל הלוחמים, העומדים ממושכות בעמדות השמירה: "שמעתי המון סיפורים לפני שהגעתי לכאן", משתף אותי אחד מהם בעמדה מרוחקת במובלעת, "על לוחמים שראו כוחות אויב שמנסים לתעתע בהם".

"ואתה מפחד? הוא השיב שלא: "אני יודע שגם אם אני לא רואה יותר משלושה מטרים קדימה – אני מוגן ויש לי איך להגיב. רק לפני שבוע וחצי שמעתי רעשים חשודים סמוך לעמדה וכל כיתת הכוננות קפצה, היום זה שקית שעפה ברוח – ומחר זה ניסיון לכבוש מחדש את ההר".

זו שעת לילה מאוחרת כשאני מסתובב בין עמדות הבטון הקפואות, ומדי פעם גם מאכזב שומרים, שבטוחים כי הגיע הרגע שיחליפו אותם בעמדה, או שאחד המפקדים יביא להם תה חם – כמנהג המקום".

"אי אפשר להרעיל את הלוחמים כל פעם מחדש רק עם הרעיון שיקרה פה משהו", מסביר סגן טל בן ארי, מ"מ המחלקה שסגרה את השבת על ההר, "בסוף הם חיים כאן, ולצד הכוננות הגבוהה צריכים לקיים שגרת חיים".

ובשעת לילה מאוחרת "כשאני מסתובב בין עמדות הבטון הקפואות, ומדי פעם גם מאכזב שומרים, שבטוחים כי הגיע הרגע שיחליפו אותם בעמדה, או שאחד המפקדים יביא להם תה חם – כמנהג המקום. 'אי אפשר להרעיל את הלוחמים כל פעם מחדש רק עם הרעיון שיקרה פה משהו', מסביר סגן טל בן ארי, מ"מ המחלקה שסגרה את השבת על ההר, בסוף הם חיים כאן, ולצד הכוננות הגבוהה צריכים לקיים שגרת חיים".

"המחלקה שסוגרת פה שבת, יחד עם צוות הטנקיסטים – הם השומרים בחזית. כל מי שינסה להתקרב כבר מבין – הוא יפגוש כוחות מצוינים ומיומנים ביותר. נדע להגן על ההר גם שבועות ארוכים – גם בשלג וגם בלחימה". מסביר 'מלך ההר' סרן חץ.

את החוויה בהר דוב, הר המוות מסכם הכתב: "במשך כמעט שלוש יממות דילגתי בין העמדות של גלדיולה – בכולן אפשר לחוש באיום היומיומי מבעד לנוף המתעתע. הצטרפתי לפעילויות – גלויות וסמויות, עקבתי בעיני התצפיות אחרי כל תזוזה בהר, ורגע לפני שירדתי מההר – אפילו הספקתי לעלות לעמדה האחת שמביטה אחורה, על כבישי הצפון, ודואגת שישארו עמוסים במטיילים, גם בחורפים הבאים".