יצחק שמיר קיבל את הרכבת הממשלה למרות שהיה יכול להרכיב ממשלה ברוב של 65 ח"כים, בתמיכת החרדים והימין, אך הוא לא חש בנוח בהרכבת ממשלה כזו, והעדיף להרכיב ממשלה בקואליציה עם המערך
אלי ששון | כ"ח בחשוון תשפ"ג | יום שלישי 22 בנובמבר 2022 | מערכת ישראל ניוז
אחרי משא ומתן ארוך בין הצדדים הוסכם כי תוקם ממשלת אחדות ללא רוטציה בתמיכה של 95 חברי כנסת. בהרכבת הממשלה נוצרה מערכת בלמים ואיזונים לכוחן של שתי המפלגות. תיקי האוצר והחקלאות, תיקים כלכליים, היו בידי המערך, אך שאר התיקים הכלכליים היו בידי הליכוד.
ממשלת ישראל ה-23 בראשותו של יצחק שמיר הוקמה בסוף דצמבר 1998 כשלימין היה רוב של 65 מול 55 של השמאל. במהלך המשא ומתן הושגו הבנות בן מפלגות הימין לשמיר על הרכבת ממשלת ימין.
זה קורה רגע לפני החתימה בו חשש שמיר מהצל של עצמו והחליט לוותר על 3 מפלגות ימין ובמקומם צירף את מפלגת העבודה עם שמעון פרס ויצחק רבין בזמן שהליכוד היה עם 40 מנדטים, מפלגת העבודה עם 39 ו-4 המפלגות הדתיות/חרדיות עם 18 מנדטים. סך הכל 97 חברי כנסת עם רוב לימין. אך שמיר שהיה ראש הממשלה הקיצוני ביותר מהימין ויתר על מפלגות ימין כמו צומת של רפאל איתם – רפול, מולדת של גנדי, והתחיה של גאולה כהן.
ממשלת ישראל שרדה כשנה וחצי ונפלה בעקבות 'התרגיל המסריח' שבה חתר שמעון פרס להפיל את הממשלה, בסיוע של החרדים.
בעקבות כך פוטר שמעון פרס מממשלת ישראל על ידי ראש הממשלה – יצחק שמיר, דבר שגרם לפרישת מפלגת העבודה. הפיטורין הותירו את הקואליציה של שמיר עם מיעוט של 58 ח"כים, והיא נפלה בהצבעת אי אמון.
זו הייתה הפעם היחידה שממשלה נופלת באי אמון.
רק ללמדכם שכבר בתקופת שמיר היו לראשי הממשלות מהימין פחד לשלוט עם הימין לבדו.