מדד הגאווה הלאומית עולה על כר הדשא

ד"ר עופר מוכתר, קרימינולוג ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון: "ספורט ממלא תפקיד בעל ערך רב באינטגרציה החברתית"

בשנת 1998 זכתה צרפת בגביע העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה. יותר ממיליון אנשים נאספו בשאנז אליזה בליל הזכייה. מראות דומים נראו ברחבי צרפת כולה, עת המונים התאספו כדי לחגוג את ניצחון נבחרתם.

הנבחרת בכיכובם של שחקנים, שחלקם בנים של מהגרים שגדלו בשכונות עוני, העניקה רעיונות של סולידירות ואחדות לאומה משוסעת ומקוטבת. במוצאי שבת (3.6.23) ניצחה נבחרת הכדורגל של ישראל את נבחרת ברזיל ברבע גמר הגביע לנוער והעניקה תקווה שדווקא בעת זאת, של קיטוב ושיסוע של החברה הישראלית, יהיה עולם הספורט זה שישמש עמוד האש לפני המחנה.

ספורט ממלא תפקיד בעל ערך רב באינטגרציה החברתית משום שהוא מלכד ומעורר התרגשות בכל רובדי החברה, לאורכה ולעומקה. ההתרגשות הזאת אינה חד-פעמית, אלא חוזרת על עצמה– ובכך מסייעת לחיזוקה של האינטגרציה הלאומית.

כך, כאשר נבחרת ישראל משחקת מול נבחרתה של מדינה אחרת, עולה ומתעצם מדד הגאווה הלאומית בקרב ישראלים משמאל ומימין, חילוניים ודתיים ערבים ויהודים.

שיתופם של שחקנים ממוצאים שונים בנבחרת הנוער הוא עדות לאינטגרציה חברתית: רבים אחרים השייכים לאותן קטגוריות חברתיות הופכים לאוהדים של הנבחרת הלאומית ומרגיש חלק בעיצוב הנרטיב הלאומי הישראלי.

אינטגרציה וניעות (מוביליות חברתית) קשורות זו בזו בקשר אמיץ, משום שחברה המאפשרת הזדמנויות לניעות של אנשים מקיימת מכניזם של אינטגרציה (כילול) חברתית תוך כדי מסמוסם של גבולות אתניים, דתיים ומעמדיים.

ההצהרה האופרטיבית אותה ממחישה נבחרת הכדורגל של ישראל הוא שהספורט הוא "המשווה הגדול" משום שעל קו הזינוק, טרם שריקת הפתיחה או יריית הזינוק, ניתנת הזדמנות שווה לכל המתחרים. הכדורגל הוא חסר פניות: הוא פתוח לכל מי שראוי ויש לו נכונות להתמודד- לא מוצאו של הכדורגלן הוא מה שמעניין וקובע אלא יכולתו בלבד.

מסעה של הנבחרת מעודד ומטפח בקרב בני נוער רבים בישראל מערכת ערכים המעודדת הישגיות ופריצת גבולות בין קטגוריות חברתיות שונות. בצרפת ובמדינות אחרות הכדורגל נתפס כ"כור היתוך" משום שמחקרים מראים שמיעוטים ומהגרים משתלבים בחברה הצרפתית באמצעות אימוץ הענף המייצג בין השאר ילידוּת, שייכוּת וזיקה לערכי החברה המסוימת הכללית.

בנאום ההשבעה שלו כנשיא ה-44 של ארה"ב בחר ברק אובמה להודות לג'סי אואנס ולג'קי רובינסון שחקן הבייסבול השחור:"…האופן בו הם חיו את חייהם והתייצבותם בחזית המאבק בגזענות ובסגרגציה, סיתתו את האבנים הגשמיות והרוחניות עליהן צעדתי בדרך לבית הלבן".

דרכה של נבחרת הנוער צריכה להוות אור של תקווה בעונת הכדורגל האלימה שהגיעה לסיומה בשבועות החולפים. טוב יעשו פרנסי הענף, אם יבינו את המציאות חברתית שבה יש לכדורגל תפקיד מרכזי וידעו להשתמש בו להעצמת הזיקה הלאומית.