דבר תורה יומי לכבוד יומא דהילולא של הרב הקדוש הצדיק רבנו יצחק אבוחצירא הי"ד

דבר תורה יומי לכבוד יומא דהילולא של הרב הקדוש הצדיק רבנו יצחק אבוחצירא הי"ד – מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

הנה ידע האדם, שכל חיינו בעולם הזה הם תיקון לזיכוך הנפש ולהתקרב לאבינו שבשמים. והנה אחרי שחטא האדם הראשון ואכל מעץ הדעת וירד לעולם הבלבול של הטוב והרע, נתן לנו הקב"ה שבעה מסלולים על ידי שבעה הרועים אברהם יצחק ויעקב וכו', שעל ידי המסלולים האלו שהם כור היתוך לנפש מכל בלבולי העולם הזה וערבוב הטוב והרע, יכול האדם להתקרב לבורא עולם.

אך ברבות ימי הגלות, וברבות הימים שהאמת נהיית נעדרת והיצר הרע אורב בכל פינה, ולברור המוץ מהתבן הוא קושי גדול ביותר, בכל דור נטע הקב"ה קדושים וצדיקים אשר הם כמין תחנות לעלות ולהגיע לשבעה המסלולים של שבעת הרועים. וכך ממשה רבנו שקיבל תורה מסיני, המסלול וכור ההיתוך הבא היה יהושע, ואחרי יהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. לאחר מכן התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים האחרונים.

ועד דור יתום זה, אשר בכל דור הקב"ה נותן לנו תחנות וקדושי עליון אשר הם משלימים את החסר, וכצינור שאינו ארוך דיו ואינו מגיע למקומו, הצדיקים שבכל דור הם ההשלמה של הצינור לדור להגיע אל המסילות העולות בית אל. והנה רבנו יצחק אבוחצירא הי"ד, היה כור היתוך ובית היוצר לתיקון הנפש במסירות נפש, באהבת ה' ובדבקות בהקב"ה, בבחינת שפכי כמים לבך נוכח פני ה'.

והנה, אחת מן ההתמודדויות והמלחמות הקשות של עם ישראל בכל הדורות, הייתה גלות הדעת. ונשתדל בע"ה לבאר הדברים על פי דברי רבותינו ואבותינו הקדושים זצוק"ל, מובא בבעל התניא בליקוטי אמרים (פרק ג), שהקב"ה ברא את האדם כלול מעשרה בחינות המתחלקות לשני חלקים, השכל שבמח והמידות שבלב. השכל שבמוח כלול מג' מידות הראשונות, חכמה בינה דעת. ואילו המידות שבלב, כלולות מז' תחתונות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

והנה עבודת האדם היא, להשליט את ג' בחינות השכל שבמח שהן חכמה בינה ודעת, על שבעת המידות שבלב שלא ישתמש בהם למלאות תאוות ליבו. על אחת כמה וכמה שלא ישתמש בהם לדבר עבירה חס ושלום, אלא יתנהג בהם רק לעבודת ה' "חסד" – אהבת ה', "גבורה" – יראת ה', "תפארת" – התפארות בה', "נצח" – לנצח את היצר הרע, "הוד"- להודות לה', "יסוד"- להתקשר לה', "המלכות" – להמליך את ה' על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

***
אך בכדי שנבין איך נמליך ונשלוט עם השלוש כוחות והשלוש דרגות שבראש על שבעה המידות שבלב, נצטרך להבין איך שלושת המידות שבראש פועלות, ומה תפקידם ומה חלקם בנפש האדם.

*
החכמה שהיא המדרגה הראשונה, פירושה בעומק תפקידה כשמה כך היא, חכמה לחשוב על דברים חדשים ולעלות רעיונות חדשים הן ברוחניות הן בגשמיות והן במרוצת חיי האדם. וזהו כשעולה בדעת האדם מושג או ענין חדש בחיים, זהו מכח החכמה.

"בינה" היא הקומה השניה בנפש האדם, ופירושה הוא אחרי שהחכמה הביאה רעיון מסויים, עם הכח של הבינה מתכננים איך ליצור ולבנות את הרעיון של החכמה. ובכדי שנבין את הדברים, נמשול זה לאדם שעלה במחשבתו לבנות בית, זו היא מחשבה מצד החכמה. הבינה נכנסת בשלב השני לתכנן את בניית הבית, חדרים, היציאות, הכניסות, וכל מה שקשור בתכנון הבית.

ואחרי שאדם מסיים בבינה לתכנן את הבית, אז נכנסים לקומה השלישית שזו היא הדעת. שהדעת פרושה להביא לתכלית על ידי עשיה, של מה שחשב האדם בחכמה ומה שתכנן האדם בבינה לידי מעשה בדעת. ועל ידי שלושה קומות אלו בנויות יציבות בדעתו ובנויות בצורה בריאה, בלי בלבול הדעת שאדם מערב את החכמה, שהיא המחשבה הראשונה של רעיון עם הבינה שזה התכנון, ועם הדעת שזו העשיה, אז יכול האדם להשליט את כוחו על השבעה כוחות שבלב, שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.

אך אם האדם לא ממליך ומלביש את הכתר בעל שלושה הכוחות האלו על שבעת הכוחות שבלב, מעשיו של האדם בבלבול ומעשיו גורמים חורבן לעצמו וחורבן לעולם. יש אדם שיש לו רק חכמה, שזה רק רעיונות אך בלי בינה, ואז התכלית עקומה. או אדם שיש לו מעט דעה בלי חכמה ובלי בינה, שאז שוב נמצא העיקר חסר מן הספר. או אדם שכוחות הלב מהשבעה כוחות הם שולטים עליו, כגון אדם שרק מידת החסד אצלו בלי חכמה, בלי בינה, בלי דעה וכך הלאה, שדברים אלו גורמים בלבול הדעת, ועיוותים חמורים וחורבנות גדולים ביותר.

**
והנה, בגלות מצרים הגלות הייתה גלות הדעת, ושם התחילה כל המלחמה המתמדת ביישוב הדעת של האדם, שממנה התדרדר העולם למקום שעדיין לא התרפא. ולכן אנו בכל מקום מרכזי בחיים, מזכירים את גלות מצרים ואת גאולת בני ישראל מארץ מצרים, כי שם הכח המקשר בין הכתר שבראש שהוא חכמה בינה ודעת, שהמקשר הוא הדעת לשבעה מידות הנושקות לדעת, נפגם ונחסר.

*
וכשנתבונן בדברי רבנו הבני יששכר (אדר, מאמר ג דרוש א) וזל"ק, והנה כל המידות הנעשים המה מתיילדים מקודם בשכל, היינו חכמתו ובינתו של האדם שהתחכם בחכמתו (מושכל ראשון), והתבונן בבינתו (מושכל שני, איך ומה וכמה) לאהוב אותו דבר או לירא וכו'. ועוד לו שלישים בשכל בחינת הדעת, הוא אינה בחינה מחודשת רק הוא דבר הנסכם ונתקשר על השכל הנולד, שלא ישקוט עד אשר יעשה המידות אשר נתיילדו בשכל, אם כן הדעת הוא בחינה ממוצע בין השכל והמידות, אם כן הדעת במקומו במוח הוא מכוחות השכליים, ומתלבש במידות להוציא הדברים לפעלם וכלי למעשהו.

**
והנה ממשיך רבנו הבני יששכר זצוק"ל ואומר, והנה כשהגיע זמן הגאולה הבוחר בעמו ישראל באהבה, שלח משה בחירו (דברים לד, י) "אשר ידעו ה'" שהייתה נשמתו מן שורש הדעת, להוציא בחינת הדעת הקדוש כביכול מן הגלות, ולהכניע הדעות הרעות ואמונות הכוזביות. ועל זה נאמר בכל פעם בשליחותו (שמות ז, ה) "וידעו כי אני ה'" (שמות י, ב) "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם". הנה כאשר יצא הדעת מן הגלות, נעשה הכנה לכנסת ישראל לקבלת התורה.

**
והנה, משה רבנו הוא בבחינת הדעת של כלל ישראל "אשר ידעו ה". וכך מובא בגמרא (נדרים מא.) אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה? דא קני מה חסר? דא לא קני מה קני?
פירוש, מי שיש בו דעת יש בו הכל, ואם אין בו דעת אין בו כלום. מי שקנה דעת לא חסר לו כלום, מי שלא קנה דעת מה קנה. כי אם אין בו דעת, האדם לא יכול להגיע לאף תכלית ולאף השגה, וכל חייו הם סביב הספקות.

***
וכך מצאנו אצל דוד המלך שציוה את שלמה בנו (דברי הימים א כח, ט) "ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה" כלומר דע את אלוקי אביך ועבדהו, תשתמש עם הדעת לעבוד את ה' בפועל ממש, ואחרי שתשליט את שלושה הכוחות בראש, תוכל להגיע לשלב של "בלב שלם ובנפש חפצה". וזה מה שאנחנו מתפללים בשמונה עשרה "אתה חונן לאדם דעת" ומסיימים בברכה "ברוך אתה ה' חונן הדעת".

והנה ביום הילולות הצדיקים הקדושים, ובפרט קדושי עם ישראל שמסרו את נפשן על קידוש ה' והקריבו את התאוות והגשמיות, ונהגו על פי דרך ה' במסלול הראוי וההגון של חכמה ואחרי כן בינה ואחרי כן דעת ששלטו על השבעה כוחות, מקבל האדם שנכנס אל ביתן המלך כח ודבקות ורוממות הנפש גדולה ביותר.

בזכות רבנו יצחק אבוחצירא זצוק"ל, נזכה כולנו לעבוד את ה' באמת וביראה, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לגאולה בקרוב.