מסביב לעולם | שי זדה

כותב שי זדה: הגעתי למקומות המבודדים ביותר בעולם, חציתי 5 מדינות ברגל, ניסו להרעיל אותי בסיישל, לתקוף אותי בדרום אפריקה, לשדוד אותי בקזחסטן, לסמם אותי בפרו, עקבו אחריי במאוריטניה, ישנתי עם קניבלים שעדיין מקיימים קניבליזם בג׳ונגלים של פפואה גיניאה, עכביש ארסי עקץ אותי בפנים ושיתק לי אותם לכמה ימים בג׳ונגלים של דרום אמריקה, ובשנתיים האחרונות הגעתי ללוקיישנים הרדופים והמפחידים ביותר בעולם.

אחרי 125 מדינות, יותר מ 1000 ערים (1500 ליתר דיוק) ויותר מ 1000 טיסות, הנה 10 תובנות שלמדתי על החיים מהמסע המטורף שלי בעולם:

1. למה לישון במיטה אם אפשר לישון על רצפת שדה תעופה בקטמנדו?

יש אנשים שאומרים שהם “ישנים הכי טוב בבית”, אבל אחרי מספיק טיסות לואו-קוסט וגסטהאוסים מפוקפקים, אתה מבין שאפשר לישון בכל מקום, כולל על ספסל בתחנת רכבת במומבאי או באמצע יער גשם בקוסטה ריקה כשקוף צורח לך באוזן. הגוף מתרגל, ואפילו מתפתח כישרון לזהות את הנקודה הכי פחות נוראית לשים עליה את הראש.

2. בכל תרבות יש את המאכל שמיועד לגרום לך לבכות (או לרוץ לשירותים)

אני תמיד מוכן לטעום הכול, ואז נזכר שיש גבול למה שהקיבה שלי יכולה לסבול. מפפריקה חריפה בהונגריה, דרך פירות דוריאן בתאילנד ועד סושי נא עד כדי סכנת הרעלה בטוקיו, לכל מדינה יש את המאכל שגורם לך לשאול: “למה עשיתי את זה לעצמי?” (הודו לוקחת את העוגה דרך אגב). אבל מצד שני, גם זו חוויה. ואם אתה באמת רוצה להרגיש חי, תנסה פעם לאכול מנת רחוב מפוקפקת בדלהי ולחכות לראות איך הגוף שלך יגיב.

3. אנשים הם אותו דבר בכל מקום, אבל בדרכים זה מתחדד

פגשתי אנשי עסקים בטוקיו, נזירים בבהוטן, נוודים דיגיטליים בבאלי ונהגי מוניות שיכולים ללמד אותך יותר על פוליטיקה ממהדורת חדשות שלמה. לכולם יש פחדים, חלומות, ותקווה לעתיד טוב יותר. זה מדהים לגלות שאפילו בקצה השני של העולם, עם בן אדם שאתה לא מבין מילה ממה שהוא אומר, אפשר לשבת, להרים כוסית ולהרגיש כאילו אתם מכירים שנים.

4. החוקים של התחבורה הציבורית בעולם הם בגדר המלצה בלבד

אם אי פעם נסעת באוטובוס בגואטמלה עם 12 אנשים דחוסים על מושב שנועד לשלושה, בזמן שתרנגולת יושבת לך על הביצים, אתה יודע שאין באמת “מגבלת מקום”. ואם חשבת שמוניות בניו יורק הן כאוטיות, חכה עד שתיקח טוקטוק בויאטנם. הכלל שלי? אם זה נוסע ולא עולה באש, תעלה ותתפלל לטוב.

5. החפצים שאתה צריך באמת נכנסים בתיק קטן, כל השאר זה משקל עודף של החיים

בפעם הראשונה שיצאתי לטיול לקחתי תיק 80 ליטר, ובסוף השתמשתי רק ב-20% ממה שהיה בתוכו. היום אני יכול לארוז תיק קטן של 3 קילו לטרק של חודש בהימלאיה ולהיות מסופק לגמרי. בכל שדה תעופה שאני מגיע אליו אנשי הביטחון שואלים אותי ״זה מה שהבאת איתך?״. אותו דבר עם החיים, רוב מה שאנחנו צוברים הוא מיותר. כשאתה לומד להסתפק במועט, אתה מרגיש חופשי באמת.

6. התרגום בגוגל טרנסלייט יכול להיות ההבדל בין ארוחת ערב טובה לבין קטסטרופה קולינרית

ניסיתי פעם להזמין “עוף עם אורז” בסין וקיבלתי צלחת של משהו שכנראה היה חי לפני רגע. ניסיתי להסביר, אבל המילים הפכו ל”חזיר עם רגל של דג”. לפעמים, הדרך הכי טובה היא פשוט להצביע על מה שמישהו אחר אוכל ולקוות לטוב.

7. בזמן שאתה רודף אחרי החיים, החיים קורים מסביבך

הטיולים לימדו אותי שהרגעים הכי טובים הם דווקא הרגעים הלא מתוכננים. האוטובוס שהתעכב במקסיקו אילץ אותי לפגוש מקומי שהראה לי מקום קסום, והטיסה שהתבטלה הובילה לערב בלתי נשכח עם תרמילאים משוגעים בסנגל. החיים הם מסע. אם אתה עסוק מדי בתכנון, אתה עלול להחטיא אותם.

8. לתפילה אין שפה, יש לה כוונה

ישבתי בטקסים בודהיסטיים, שמעתי מוזיקת גוספל בכנסיות בארה”ב והשתתפתי במסע שמאני שמלווה בתפילות בקוסטה ריקה. מה שמשותף לכולם הוא שהמילים פחות חשובות מהכוונה שמאחוריהן. תפילה אמיתית היא לא בקשה, אלא הודיה. היא שיחה עם היקום, שמתרחשת גם בלי מילים.

9. החיים הם אוסף של חוויות, לא של חפצים

בוא נגיד את האמת, תקציב של 5 אירו ליום זה כלום, כמעט בלתי אפשרי לרוב האנשים. אני הישראלי היחיד בארץ שטייל בתקציב כזה במשך שנים. אבל עדיין, אחרי 26 שנים בדרכים זה מצטבר לסכום אסטרונומי. יכולתי להשקיע את הכסף שלי במכונית יוקרה או אפילו בדירה מפוארת, אבל אז לא הייתי צולל עם כרישים בדרום אפריקה, מעביר כמה לילות מפחידים בהרי האפלצ'ים, או ישן תחת שמיים מלאי כוכבים במדבריות של אוסטרליה. החוויות נשארות איתך לנצח, החפצים רק צוברים אבק.

10. אלוהים נמצא גם בכאוס וגם בשקט

בין אם זה בכאוס של תחנת רכבת בהודו או בשקט של מדבר סהרה, הבנתי שלאלוהים אין צורה אחת. אלוהים הוא אנרגיה, הטאו, השלם. כולנו אלוהים: בני אדם, בעלי חיים, הנהרות, העצים, אפילו האבנים. מי שמחפש אותו רק בכנסיות, במקדשים, בבתי כנסת או במסגדים, מפספס את היופי שבמפגש איתו בכל רגע.

סורי על הרצינות לרגע, אבל הפיזיקה מלמדת אותנו שאנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת, היא רק משנה צורה. אלוהים הוא לא ישות נפרדת, אלא השדה האנרגטי האינסופי שמקיים את היקום. נזיר בודהיסטי מטימפו שבבהוטן אמר לי פעם ״כל מה שאנחנו עושים, מרגישים וחושבים משאיר חותם אנרגטי. כלומר, גם אחרי המוות, האנרגיה שלנו לא נעלמת, היא פשוט הופכת לחלק אחר מהיקום.״

כשאתה מטייל במקומות פראיים, מהג’ונגלים של דרום אמריקה ועד המדבריות של אפריקה, אתה מבין שהיקום הוא לא אוסף של דברים נפרדים, אלא מערכת חיה, אורגנית ומסונכרנת. המדע מראה לנו שהחוקים הפיזיקליים מחוברים להפליא, כאילו יש “תודעה” שמארגנת את הכול. אם מסתכלים על היקום כעל ישות חיה, אז אלוהים הוא לא כוח חיצוני ששולט בנו, אלא התודעה הקולקטיבית של היקום כולו, ואנחנו חלק ממנה.

11. הבית הוא לא מקום, הוא תחושה

אחרי 125 מדינות, הבנתי שהבית הוא לא בהכרח הכתובת שלך, אלא המקומות בהם אתה מרגיש הכי חי. לפעמים הבית זה לילה של סיפורים מסביב למדורה עם זרים שהפכו לחברים, לפעמים זה כוס קפה בשוק קטן בבלארוס, ולפעמים זה פשוט המקום שבו אתה נמצא עכשיו, אם אתה מצליח להיות נוכח באמת.

באדיבות שי זדה. תעקבו אחריו בפייסבוק. לחצו על המילה מקור

מקור