מבזקים

סקירה מהעבר: מלחמת יום העצמאות חלק א'

תוכן עניינים

בתאריך 29.11.1947 קיבלה עצרת האו"ם את החלטת החלוקה לפיה יסתיים המנדט הבריטי על ארץ-ישראל ותקומנה בה שתי מדינות יהודית וערבית, ואזור ירושלים יהיה אזור בין-לאומי.

מוסדות היישוב היהודי ראו בהחלטה התגשמות החלום של חידוש העצמאות היהודית בארץ. הערבים דחו את ההחלטה ואיימו לסכל אותה בכוח. למחרת הותקף ליד לוד אוטובוס יהודי ושבעה מנוסעיו נהרגו. אלה היו היריות הראשונות במלחמת העצמאות.

שלושה גורמי כוח פעלו בזירה בארץ-ישראל:

הישוב היהודי מנה כ-600,000 נפש, והיה מאורגן עם מוסדות שלטון וכלכלה משלו. ישוב זה הצליח גם להעמיד כוח צבאי משלו, ארגון ה"הגנה" – כוח מיליציוני מתנדב, ובו החי"ש (חיל השדה), הפלמ"ח, הזרוע המגוייסת של הארגון, הגדנ"ע וגרעינים של שרותים ותעשייה צבאית שייצרה נשק קל ותחמושת. כוח מגויס נוסף היה "משטרת הישובים העבריים", שמנה כ-1,800 איש והייתה נתונה לפיקוד בריטי, אך סרה למרות ה"הגנה" ויתרונה היה בכך שנשקה היה "ליגלי".

לקראת המלחמה ובמהלכה נערך הישוב לגיוס רחב ככל האפשר, ובכלל זה יוצאי הצבא הבריטי וצבאות זרים, צעירים שקיבלו אימון כלשהו במחנות העקורים באירופה ובמחנות המעצר בקפריסין (גח"ל), ומתנדבים יהודים מרחבי העולם (מח"ל). בצד ה"הגנה" פעלו שני ארגוני מחתרת נוספים – האצ"ל, שמנה כמה אלפי חברים, והלח"י, שמנה כמה מאות.

מאת: אלי ששון

לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: