שבועות: חג הביכורים, הגבינות והמים

מה מסתתר מאחורי חג שבועות ומה הוא סמל עבורנו? האם החג מסתכם אך ורק בטעמים עממיים, אכילת מוצרי חלב והשפרצת מים על ילדים אחרים? או שיש משהו גדול יותר מזה?

רות קרייתי | ד' בסיוון תשפ"ב | יום שישי 3 ביוני 2022 | מערכת ישראל ניוז

חג שבועות, גבינות ומים. חג ביכורים, לבן והטוהר. החג בו קיבלנו את התורה, קצרנו את התבואה, אכלנו גבינות, השפרצנו מים אחד על השני, קראנו את מגילת רות ואחרי כל זה עוד נשאר לנו כוח להיות ערים כל הלילה, להתפלל ולבקש בקשות מכל הלב.

חג שבועות סוגר את מניין חגי ישראל בלוח השנה העברי, מדגיש את הניסים שעשה האל המיטיב עם ישראל ואת מתן התורה. ביום החמישים לספירת העומר מצווה עם ישראל לקחת את הביכורים הראשונים של כל פרי אדמה, להניח בטנא, לעלות לירושלים ברגל ולהניח אותם לפני הכהן הגדול כזבח לאל. לא בכדי נקרא החג בשמות רבים, כגון – 'שבועות': על שבע השבועות שאנו סופרים בעומר. 'חג הקציר': על תקופת קציר החיטים שהובאו לבורא עולם כמנחה. 'ביכורים': על הבאת ביכורי האדמה לירושלים ולבית המקדש. 'מתן תורה': על שבני ישראל קיבלו את התורה במעמד הר סיני.

מים מים בששון

בליל שבועות קבעו המקובלים שבני ישראל, הנקראים גם בשם ישר- אל עושים תיקון חצות כשהם לבושים בלבן. לומדים כל הלילה, קוראים בתורה ואוכלים מאכלים לבנים לזכר ימי בית המקדש ועולים לירושלים ברגל. מנהג הבאת ביכורים החל בראשית ההתיישבות החדשה בישראל ונערך בעיקר בישובים חקלאים, במושבים, בקיבוצים ובכפרים.

בטקס הבאת ביכורים שסמל גם את סוף הקציר, נוהגים להעלות מופעים חגיגיים מלווים בשירים, ריקודים ותהלוכת כלי רכב חקלאיים מקושטים, כשלצידם צועד הקהל וחיות המשק. בקיבוצים ובמושבים מציגים לראווה את כל התינוקות הבכורים, את כל הגורים, האפרוחים, הגוזלים, הסייחים, הטלאים ואת כל הפירות ויבולי השדה. ילדי הגן פוסעים עם טנא בידם וזרי פרחים מונחים על ראשם, בתהלוכת הביכורים הראשונים מבית היוצר של אימהות צעירות ותוצרתה המבורכת של אימא אדמה. כל זה לא היה קורה לנו לולא התחייבו בני ישראל לפני בורא עולם: "נעשה ונשמע". 'נעשה' פירושו נקיים את דברי התורה ואת כל התיקונים ורק אז נגיע ל'נשמע' שזאת דרגת 'הבינה'- הנתינה שמדמה את האדם לבורא עולם. חג שבועות זהו חגם של אוהבי החלב וגולת הכותרת בשולחן החג היא המלכה הבלתי מעורערת: עוגת גבינה כמובן. לאכילת מוצרי חלב ישנם מספר סיבות: אחרי שבני ישראל התעלו למדרגה רוחנית ומוסרית גבוהה והסתלקה מהם הזוהמה הם חזרו לשעה קלה למדרגת האדם הראשון ולהרמוניה עם הבריאה. איסור אכילת בשר היה תקף עד ימי נח גם מהסיבה שקשה היה לבני האדם לפגוע בבעלי חיים, כי גם הם הקשיבו קשב רב בזמן קבלת התורה. כאשר קיבלו בני ישראל את התורה במעמד הר סיני, הם קיבלו עליהם את איסור העירוב בשר עם וחלב. הכלים היו מבחינת טרף והשוחטים טרם היו בקיאים בהלכות השחיטה, לכן נוהגים לאכול מאכלי חלב.

מנהגים רבים המציאו לנו אבותינו סביב החגים היהודים וחג שבועות – אהוב מאוד על הילדים. זהו החג היחידי בשנה בו מצטופפים בני המשפחה כדי לאכול מוצרי חלב. זה החג היחידי שבו מותר להתיז מים לכל עבר ולהיתקל בחיוך מפוייס של אנשים זרים המוצאים את עצמם תחת מתקפת מים, רטובים עד לשד עצמותיהם. מאחר והתורה משולה למים ואי אפשר להשתעשע עם ספרי התורה, משתעשעים עם הסמל שמסמל אותה, עם המים.

הזדמנות חד פעמית ניתנת לעם ישראל בערב חג שבועות בשעת חצות. בשעה שהקהל ער ומתפלל כל הלילה, שערי השמיים נפתחים והאל המיטיב שומע את כל הבקשות המגיעות אליו היישר מליבנו. יש המאמינים, כי הבקשות שלנו מתקבלות בשמיים ומתגשמות עד שנה, או עד למועד הבא בו נפתחים שוב שערי השמים.

רות המואביה

אחת מסממני הגבורה של שבועות ועל שמה נקראת מגילה, הייתה רות המואביה. רות נישאה למכלון אלימלך, התאלמנה, דבקה בחמותה נעמי וחזרה עימה לארץ ישראל. כל תינוק בישראל מכיר את סיפור הגיורת המפורסמת שבגלל אמונתה העיוורת באלוקי ישראל ורצונה העיקש לדבוק בעם ישראל, היא נישאה לבועז וקיבלה את אחת המתנות היפות והטובות של ישראל: ממנה יצאה שושלת בן דוד ומצאצאיה ייצא משיח בן דוד שעתיד לבוא ולגאול את עם ישראל.

מגילת רות נפתחת בתיאור קורות משפחתו של אלימלך מבית לחם בעקבות רעב גדול לוקח אלימלך את אשתו נעמי ואת שני בניו למואב. שם פוקדת את המשפחה טרגדיה נוראה: תחילה מת האב אלימלך ואחריו מתים גם שני בניו. נעמי נשארת עם שתי כלותיה המואביות רות ועורפה. בינתיים מסתיים הרעב ביהודה ונעמי מחליטה לחזור לישראל. כלותיה מלוות אותה אך היא מפצירה בהן להישאר במולדתן. עורפה משתכנעת אבל רות מתעקשת ואומרת לנעמי: "עמי – עמך ואלוהיך – אלוהי". נעמי ורות מגיעות לבית לחם בזמן הקציר ורות מחליטה לנצל את זכותה כענייה וללכת ללקט בשדה. רות מגיעה לשדה של בועז, קרוב משפחת של נעמי איש נכבד ובעל נכסים שרואה אותה בין המלקטים והיא מוצאת חן בעיניו. הוא מתחיל לחקור עליה ושומע את כל מה שעשתה למען חמותה נעמי ומתחיל לתת לה יחס מיוחד. נעמי מייעצת לרות כיצד לנהוג כדי לכבוש את ליבו כדי שיגאל אותה ויינשא לה. סוף טוב, הכל טוב: בועז נושא את רות לאישה. רות יולדת לו בן שעתיד להיות סבו של דוד המלך ובכך היא זוכה לא רק בבעל מכובד ובמשפחה, אלא בזכות הגדולה להיות סבתא רבה של דוד מלך ישראל.

מנהגים ומסורת

חג שבועות הוא החג היחידי שבו מקשטים את בתי הכנסת כסמל לביכורים, לחיטים ולהרמוניה עם הטבע. קישוט ההיכל הקדוש נעשה גם כדי שלא נשכח את הר סיני. ההר שעומד שומם כל ימות השנה, שומם ויבש באמצע המדבר לבלב ופרח לכבוד מתן התורה. מחלוקת לא קטנה עומדת סביב סוגיה של קישוט בת הכנסת בסממנים ובענפים ירוקים. הגר"א מתנגד לזה וטוען שהמנהג מזכיר את מנהגי הגויים ואת עץ האשוח שמככב בחג המולד הנוצרי ולכן אנחנו היהודים לא אמורים לעשות כמותם. למרות התנגדותו של הגר"א ברוב המקומות בארץ עדיין נוהגים לעשות כך.

בליל שבועות נוהגים החסידים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. ערב זה נקרא בשם: 'תיקון ליל שבועות'. על פי המסורת, בזמן מתן התורה האריכו בני ישראל בשינה ולא התעוררו בזמן שהתורה ירדה משמים. משה היה צריך לעבור בין האוהלים ולהעיר אותם אחד אחד. על לכן התקבל ה'תיקון' כמנהג בו יש ללמוד תורה במשך כל הלילה ולהיות ערים עד הבוקר כדי להיות ראויים לקבלת התורה הקדושה.
בעדות רבות ישראל ישנם מנהגים ומסורות שמייחדים כל עדה עדה: האשכנזים נוהגים לומר בתפילת שחרית את הפיוט 'אקדמות' לפני קריאת התורה. הספרדים נוהגים לומר לפני קריאת התורה את הפיוט 'הכתובה' שחיבר רבי ישראל נג'ארה. פיוט ה'כתובה' מדמה את האל ל'חתן' ואת ישראל ל'כלה'. עוד נהוג לקרוא את פרשת 'יתרו' המתארת את מעמד הר סיני. המפטיר: פרשת 'פנחס' העוסק בחג הביכורים וב'קורבנותיו' וקריאת ה'הפטרה' הוא בתחילת ספר יחזקאל.

וכך, בשעה שיוצאי ספרד נוהגים לקרוא חצי ממגילת רות ביום הראשון של החג ואת החצי השני ביום השני של החג, נוהגים יוצאי אשכנז לקרוא את המגילה כולה ביום הראשון. לפני תפילת מנחה אומרים יוצאי ספרד ובני העדה התימנית את הפיוט 'אזהרות' שחובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול תוך כדי מניית כל תרי"ג מצוות התורה. בקהילות יהודי גרוזיה נוהגים אחר כך לקרוא את 'עשרת הדברות'. יהודים המתגוררים בחו"ל נוהגים לקרוא ביום הראשון של החג את 'מצוות עשה' וביום השני את 'מצוות לא תעשה'. בחלק מקהילות צפון אפריקה קוראים פיוט 'אזהרות' שאותו חיבר רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ובקהילות יוצאי מרוקו נוהגים לקרוא את שני סוגי ה'אזהרות'.

תמונה ראשית: טקס ביכורים בגבעת חיים 1951 | ויקיפדיה

חשבנו שאולי תרצו לקרוא גם את זה:

ל"ג בעומר: המדורות, הבטטות וההילולא הגדולה