עסקת המאה פרק ג'; התרחיש הריאלי

כאשר בשנת 1996 עלה לשלטון ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו הוא קיבל ״נדוניה״ בדמות הסכמי אוסלו

ישי אלבז | ב' בשבט תש"פ | יום שלישי 28 בינואר 2020 | מערכת ישראל ניוז
בשיתוף עם חדשות השואגים לימין

במשך השנים התנגד בנימין נתניהו להסכמים אלה במתכונת אוסלו, בטענה כי הם גרועים לישראל, הוא רצה ליצור מעין ״הסכם משודרג״ שיטיב עם ישראל ביחס להסכמי אוסלו, בטחונית וטריטוריאלית. על כך הוא נלחם מול נשיאי ארצות הברית במשך השנים ובעיקר מול ברק אובמה. יש האומרים שעסקת המאה כפי שתוצג כאן, היא מימוש חזונו של נתניהו.

אז מהו לדעתינו התרחיש הריאלי לעסקת המאה?

גושי ההתנחלויות העיקריים יישמרו בידי ישראל, הרשות תקבל בתמורה שטחים מועטים בתוך מדינת ישראל בגבולות 67. בקעת הירדן תסופח, אך לרשות יהיה מעבר עצמאי עם ירדן ומסדרון כלכלי ותנועתי בתוך השטח שלהם. ישראל תמסור בהדרגה בערך כ-85 אחוזים משטחי יו"ש לידי הרשות, ותפנה התנחלויות מבודדות. ובכך, יהיה לתושבי הרשות רצף טריטוריאלי במדינתם העתידית.

המצב שייווצר יהיה הבסיס להקמת ״מדינה פל0טינית״ מפורזת.

במדינה החדשה וברצועת עזה יושקעו מיליארדים אמריקאים, שיביאו לפירוז הרצועה ולשליטה מלאה של המדינה החדשה שם. כל זה בתמיכת הציר הסוני, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים.

ירושלים תישאר בשליטה בטחונית ישראלית, אך בניגוד להיום, יתאפשר חופש תנועה מלא לערבים בתוך העיר העתיקה ובמזרח ירושלים. חלק ממזרח העיר יוכרז כבירת ״פל0טין״ והמקומות הקדושים יהיו בבעלות ישראלית בלבד – או משותפת.

בעיית ״זכות השיבה״ תיפתר בעזרת החזרה סמלית של מספר מועט של אלפי ״פליטים״ לתוך ישראל.

בנוסף, יזכו תושבי הרשות לאפשרות של כניסה לישראל באמצעות דרכון כפי שנהוג בכל העולם, ולישראלים תתאפשר הגישה ההפוכה למקומות הקדושים ליהודים (כמו קבר יוסף למשל) בדיוק באותה הצורה.

מדינות המפרץ ייצרו בתמורה לוויתורים נורמליזציה מלאה עם ישראל.

זהו התרחיש הריאלי לדעתינו, מכיוון שהוא מאוד קרוב להסכמי אוסלו המקובל על העולם, אך עם שינויים מהותיים כפי שנתניהו רצה. ״הפל0טינים״ מקבלים בו כמעט את כל מה שהם מבקשים – אך בצורה אחרת.

טראמפ, בדרכו, ירתום את מדינות המפרץ, ירדן ומצרים, ליצור מנופי לחץ על הערבים לקבל את ההסכם.

ישראל מבחינתה, לעומת הסכמי אוסלו, שומרת על שטחים ביהודה ושומרון, ודורסת רגל לתמיד ביהודה ושומרון, ארץ התנ"ך.

היא מקבלת בתמורה לוויתורים נורמליזציה עם מדינות ערב, ומסיימת את הסכסוך בתנאים טובים יותר מאוסלו.

המכשולים לתרחיש זה:
1. התנגדות הרשות.
2. ההשפעה האיראנית באזור.
3. חמאס עזה.

הפתרונות:
1. התנגדות הרשות – איום, כי יוחלפו בגוף קואופרטיבי יותר.
2. ההשפעה האיראנית באזור- מנופי הלחץ של האמריקאים וחיסול סולימני ימ״ש, גורמים לאיראנים להתכנס בתוך עצמם, הם יהיו פחות עסוקים בעסקה, ולא ינסו לטרפד אותה.
הם לא יסתכנו בעימות של חיזבאללה למשל מול החזית המאוחדת הזו.
3. חמאס עזה – במידה ולא יקבלו את ההצעה, לא יהיה מנוס מלהכריע אותם צבאית ולפרז אותם, או ליצור לחץ כלכלי כפי שעושים האמריקאים לאיראן, ובכך להכריע אותם מבפנים.

יש לציין, כי לדעתינו, ייתכן שבחמאס יסכימו לעסקה בתנאים הבאים:
א. כאשר ראשם מונח על השולחן.
ב. בלחץ מסויים ותנאים נכונים, הם יוכלו להציג את ההסכם כניצחון של ״ההתנגדות״ על ישראל.
ג. הם יוכלו להציג זאת כהסכם בדמות ״הודנה״ ארוכת טווח, או הסדרה- ולא כהסכם שלום, דבר אשר יקל עליהם לרדת מהעץ שהם נמצאים עליו עכשיו, בהתנגדותם לעסקה.

כמובן שהכל יוצג כדבר זמני ולא כהכרה בישראל.