מבזקים

תצפית ומפגש בין אזרח ישראלי לבין מבקרים ממרום

תוכן עניינים
חייזרים

בכתבה הנוכחית אני מביא, במלואה, את עדותו של האזרח, כפי שנמסרה, מילה במילה, לי ולבועז גאון: העד, עלי חוואלד בן 33 נשוי פלוס ארבעה ילדים, תושב הכפר חוואלד הנמצא ליד קיבוץ רמת יוחנן וליד קריית אתא

דוד רונן | כ״ד באייר ה׳תשפ״ג | יום שני 15 במאי 2023 | מערכת ישראל ניוז

"ביום ראשון בתאריך 20.10.1996, הייתי מחוץ לביתי. השעה היתה 23.00. הכל היה חשוך מסביב לבית היות ובכפר אין חשמל. לפתע הבחנתי באור עצום, בצבע ירוק, כמו ירוק של רמזור, בגודל של בערך שניים על שניים מטרים יורד מהשמיים, באלכסון, לכיוון הכפר.

שפשפתי את העיניים ורצתי הביתה. כשהגעתי לביתי סגרתי את הדלתות והצצתי דרך החלון. כשהגוף התקרב לאדמה, הוא גדל לממדים גדולים ואז, בהיותו בערך בגובה של כעשרה מטרים, האור כבה וכאילו נורו ממנו שלוש דמויות שירדו למטה אל האדמה.
התחלתי לרעוד. היה להם מבנה דמוי אדם, אך היות וזה היה במרחק של כעשרים מטרים מהבית, לא הצלחתי להבחין בפנים, אלא רק בצבע שלהם.
הם היו שחורים לגמרי. הם התנהגו בצורה משונה: אחת לכמה שניות הם התפזרו למקומות שונים ואחר כך התחברו יחד למעין "קבוצת פקודות" צבאית. אחר כך, שוב התפזרו ושוב התחברו.
אני זוכר בבירור שני דברים: הדבר הראשון היה שכאשר הם נפגשו מדי פעם, הם השמיעו צליל מוזר, כמו יללות בכי של גורים. הדבר השני היה מהירות התנועה שלהם שהיתה עצומה. כמה עשרות מטרים בשתי שניות
בשלב זה לקחתי את האישה והילדים וברחנו מהבית דרך הפתח המערבי. החייזרים היו בצד המזרחי של הבית.  למחרת לא הלכתי לעבודה ולא יצאתי מהבית עד עשר בבוקר. גיליתי עוד אנשים בכפר כמו למשל פאוזייה חוואלד, ראו את זה.
אני הייתי הרבה זמן בצבא, שירתי כסמל ראשון וגשש בכיר. הייתי בלבנון במקומות הכי מסוכנים. אבל מעולם לא האמנתי בעב"מים ובחייזרים. היום אני מאמין לגמרי בתופעה המפחידה הזאת.
למחרת בבוקר יצאתי באופן טבעי לחפש עקבות. מצאתי בשפע. לא ראיתי עקבות כאלו בחיים שלי. העקבות היו כמו של ילדים קטנים, אבל בלי אצבעות. אין עקבות כאלו בעולם הזה. היום אני מרגיש פחד גדול בלב. אני מפחד מכל אור שאני רואה עכשיו בלילה. אף פעם בחיים לא פחדתי כמו באותו יום".
הכותב הוא הדובר של העמותה הישראלית לחקר עב"מים וחיים חוץ ארציים
לאיזה תוכן תרצו לחזור:
הירשמו לניוזלטר שלנו לעדכונים מיידים: