מבזקים

מה באמת חתך את אבני המקדש באופן מדוייק כל כך?

בכל רחבי תבל תהו ועדיין תוהים מיטב המדענים, כיצד נוסרו גושי סלע ענקיים באופן מדוייק להפליא וכיצד הושמו הסלעים החתוכים במלאכת תצרף מופלאה, כמעט מבלי שנותר כלל רווח בין הגושים הענקיים?

דוד רונן | א' בשבט תשפ"א | יום חמישי 14 בינואר 2021 | מערכת ישראל ניוז
שאלה זו קיימת גם בקרב מדעני ישראל לגבי אופן החיתוך של אבני המישכן אשר בנה שלמה המלך. שתי גרסאות מובילות את הוויכוח. האחת, הטוענת כי מי שאחראי ליצירה המופלאה הזאת הינו בעל חי (!) המופיע במקורותינו, והשנייה, אותה אביא בסוף הכתבה היא השערה שונה לחלוטין, ממחוזות "אחרים", וייתכן אף שמימיים.
במקורות נכתב כי האחראית לביצוע המדהים היא "תולעת השמיר". השמיר הוא חומר או בעל חי אגדי אשר מוזכר בתלמוד ובספרות האגדה היהודית אשר יש לו יכולת לבקע כל חומר איתו הוא בא במגע. כך גם על פי פירוש רש"י: השמיר היה מין נדיר של תולעת. על פי המסורת, מי שהביא את ה"תולעת" לבנאו של שלמה המלך היו שדים ורוחות וכן "תרנגולא ברא", בשם אחר: הדוכיפת.
בתלמוד מוזכר כי עובי התולעת כעובי חוט השערה ומכאן יכולתה לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד. בנבואת זכריה נכתב: "וליבם שמו שמיר משמוע את התורה". השמיר מובא בהסבר כיצד ביקע משה רבנו את אבני האפוד ובעיקר כיצד בנה שלמה את בית המקדש, מבלי לעשות שימוש בברזל לסיתות אבני הבניין עליהן נאמר: " והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן, כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו".
בתרגום השבעים נאמר כי שלמה המלך חתך את אבני המקדש באמצעות "אבן סמירא". בספר "הערוך", השמיר הוא כינוי ליהלום, או מחצב הקשה יותר מהיהלום. לדעת רבי יהודה, היה "השמיר באופן לא טבעי שהיו מראו אותו והיה יורד ונוקב", כלומר בשפה בת ימינו, אף לא היה ממש צורך להפעיל עליו לחץ ודי היה בלהניח אותו מעל מקום החיתוך, ומשהו בו היה יורד ומנקב את העצם הנדרש לחיתוך.
ביוונית ובסורית, שמיר הוא קורונדום, אבן אלומיניום קשה מאוד הבאה בגושים קטנים מאוד. רבי יהודה אף הוסיף וכתב כי ייתכן וזו הברייה עליה נאמר : "בקעה הרים וגבעות ורוח חזק משבר סלעים". בפירוש משלי על המילה סלעים שייתכן ומילה זו מרמזת על אויבי ישראל הנצחיים, שהרי המילה סלעים הינן ראשי התיבות של : סוריה, לבנון, עיראק, ירדן ומצריים.
כך כתב רבי נחמיה לגבי אופן חריתת שמות שבטי ישראל על אבני החושן: "אבנים הללו אין כותבים אותן בדיו, אלא כותבים עליהן בדיו ומראה להן השמיר מבחוץ והן נבקעות מעליהן, כתאנה זו הנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום, וכבקעה זו הנבקעת בימי הגשמים ואינה חסירה כלום". בדעת הירושלמי נאמר: "מה טיבו של שמיר זה? ביריה היא מששת ימי בראשית וכיוון שהיו מראין אותה לאבנים, היו מתפתחות (נבקעות) לפניו כלווכין של פינקס (כמו דפי פינקס) ואם היה נותנו אפילו על ההר או על הצורים, היה יורד ובוקע עד למטה".
בחודש יוני 2019 גילה צוות מחקר מאוניברסיטת נורת'איסתרן שבבוסטון, בנהר איבטאן שבפיליפינים תולעת בשם לית'ורדו אביטאניקה המסוגלת לחתוך סלעים ולחיות בתוכם. בתרגום היווני של עקילס למילה שמיר מופיע השם אדאמו או השם איסמיריס שפירושו הכח הבלתי נכנע.
מאוד נוח יכול היה לחשוב כי מדובר אכן ביצור חי, אלא ששערו בנפשכם כמה שנים היה לוקח ליצור חי לחתוך במדויק אבנים ענקיות בסימטריות מדהימה. לכן, ייתכן והסיבה לתיאור הבאתה של "תולעת השמיר" על ידי שדים היא כי בעצם זהו כלי חוצני שניתן לשלמה המלך, על מנת לנצל אנרגיה וטכנולוגיה חוצנית . סוג של מכשיר המפיק ליזר אדיר עוצמה למטרת הניסור המדוייק של גושי האבן הענקיים.
המכשיר כונה "תולעת" מפני שכנראה היה מעוקל לסירוגין, על מנת שיהיה ניתן לאחוז בו ועל מנת שבני האדם לא יפגעו מהחלק הרדיואקטיבי שבמכשיר. הוראות אחזקתו המדוייקות היו כדלקמן: מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב' : "שמיר, משמרין אותו בעופרת, כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני מלאה סיבי שעורין". עופרת כידוע אינה מעבירה קרינה רדיואקטיבית.

בדוק גם

צפו: מהו העצם המשונה שחג בשמים לצד מטוסי הרקולס ישראלים?

כתב ישראל ניוז התבקש לחקור מהו העצם המשונה שחג בשמים לצד מטוסי הרקולס של חיל …