מגילת אסתר: האור הגנוז, אוזני המן והצום המוזר ביותר ביהדות

מדוע חוגגים היהודים את חג פורים בתאריך י"ג באדר, ביום בו הפיל המן את הפור? למה קוראים לחג בשם פורים? באותה מידה היו צריכים לקרוא לזה 'נס ההצלה' או משהוא כזה

רות קרייתי | י"ג באדר ב' תשפ"ב | יום רביעי 15 במרץ 2022  מערכת ישראל ניוז

הסיפור של פורים לא קרה ביום אחד ולא בשנה אחת, הסיפור נמשך במשך 9 שנים. ובמשך כל הזמן הזה שמו של השם אינו מופיע, הוא היה נסתר, אבל זה בדיוק המשמעות של השם של המגילה. מגילת אסתר – לגלות את הנסתר.

האור הגנוז שבמגילה

אם נציץ במגילה נגלה משהו מדהים. מדובר בספר היחידי בכל ספרי תנ"ך שלא מופיע בו שמו של השם. שמו של בורא עולם, י-ה-ו-ה לא מופיע בכל הספר. כל הקטע של פורים הוא בעצם סיפור של הכותרות חדשותיות, ידיעות פרס של אותם הימים. העם היהודי הבין שהוא בצרה, שהולכים להשמיד אותו אז הם התכנסו ביחד. פתאום הם פתחו את העיניים והבינו שיש יד שמסובבת את הכל. המן חשב שהכל אקראי והוא ישמיד את כל היהודים ביום אחד, אבל היהודים הבינו שלנו יש שמירה מיוחדת. ואז זה קורה, כשהיהודים פתחו את העיניים הכל מיד נהפך. הסוס שהוכן להמן התהפך לטובת מרדכי. על העץ שהמן רצה להרוג את מרדכי, הוא בעצמו נתלה בו. כך גם היום הסיפור לא כל כך שונה. באיראן, הלוא היא פרס הקדמונית רוצה השליט להשמיד את היהודים ביום אחד. המלכים במדינות העולם קוראים את המפה אך לא נוקפים אצבע כי הכל זה רק פוליטיקה. וכל מה שאנחנו צריכים זה רק לפתוח את העיניים ולראות שיש יד שמכוונת ומובילה את הכל. כאשר נראה את זה, הכל יתהפך עלינו במיידי ונזכה במהרה ליום הצלה אמיתי.
מגילת אסתר פותחת בסיפור על המשתה שעורך המלך אחשוורוש, בשנה השלישית למלכותו. המשתה אורך 180 יום ומיועד לשריו ועבדיו של אחשוורוש. לאחר מכן עורך המלך משתה נוסף בן שבעה ימים לבני שושן, וביום השביעי למשתה מזמין את המלכה ושתי לאולם הגברים כדי להראות את יופייה בפני כל הנוכחים. ושתי מסרבת להזמנה ומעלה את חמתו של המלך, שמחליט בעצת יועציו להדיח אותה מהמלכות.

הצום המוזר ביותר ביהדות

מדוע נקרא הצום תענית אסתר ולא תענית פורים? יום אחד לפני שאנו חוגגים ברעשנים ותחפושות יש צום שנקרא על שם אסתר המלכה ולזכר המגילה, אך לא כך הדבר. כאשר עם ישראל נמצא במלחמה הוא מתחלק לשנים: ללוחמים בחזית ואלו שנשארו בעורף. בתקופת התנ"ך עם ישראל נהג תמיד באופן בו אלו שנשארו בעורף היו צמים לזכות הלוחמים כי להם כמובן אסור היה לצום. הלוחמים היו צריכים להיות בשיא כושרם וכוחם. יום הגזירה על עם ישראל נפל בתאריך יג' באדר. ביום זה הייתה גזירה להשמיד ולהרוג את כל היהודים באשר הם, בכל מקום בו הם נמצאים' כל היהודים היו חזית. כולם היו בסכנת חיים והיו צריכים להגן על נפשם ולכן על פי ההלכה אסור היה להם לצום חוץ מאסתר המלכה. היא הייתה מוגנת בארמון המלך ולא בחזית. היא לא הייתה בסכנת חיים ולכן יכלה לצום כפי המנהג. בפורים המקורי אסתר המלכה הייתה למעשה האדם היחיד בכל עם ישראל שקיים את המנהג וצם לכן הצום שנקבע מאז לדורות, נקרא על שמה.

הקשר בין אוזני המן לפורים

מדוע מנציחים את חג פורים באכילת אוזני המן ומדוע הם נקראים על שמו של צורר היהודים? ישנה סברה שהעוגיות המיוחדות נקראו במקור באידיש כיסני פרג – מאן-טאש ומכאן הדרך היתה קצרה להפיכתם להמן-טאשן כיסני המן ובעברית הן קיבלו את השם אזני המן. הטעות בשם נבעה מהנחה שיש קשר בין המאכל המסורתי הנאכל בפורים לבין המן הרשע מסיפור המגילה אך הסיבה האמיתית שבגללה אוכלים אוזני המן היא שהם מסמלים את טבעו של נס חג הפורים. אם תקראו את סיפור המגילה, תבחינו כי ישנה שרשרת של צירופי מקרים שהצילו את העם היהודי מהשמדה. בזמן זה לא קרו ניסים גלויים, אף ים לא נקרע לשתיים, לא היו מכות כמו במצרים, אלא רק כמה פיתולים היסטוריים. כאשר מסתכלים עליהם כעל אירועים נפרדים הם נראים טבעיים מאוד. רק בסוף המגילה התגלה נס. ליהודים יש נטייה למצוא לכל סוג מזון-סיפור משלו ובמקרה הזה מדובר באזני המן. מבחוץ, אוזן המן עשויה מבצק והטעם האמיתי חבוי בפנים. מעבר לחזות החיצונית הרגילה, ישנו המרכז של אוזן המן והוא שופע מתיקות וכך גם דומים חיינו. ישנם הסברים נוספים לקשר של אכילת אוזני של צורר היהודים, המן האגגי, הרשע, הצורר, הנבל האכזר שהסית את המלך אחשוורוש כנגד היהודים וביקש להרוג את כל היהודים ב-127 המדינות שבהן משל המלך הפרסי. במושגים של היום המן היה פושע מנוול, רשע מרושע ואם היה חי במאה הקודמת עונשו מלבד מיתה, יכול היה להסתיים בעונש שרווח בימי קדם, קיצוץ אוזני פושעים. במגילה כתוב "ופני המן חפו" (אסתר ז' 8), ובמדרש מספרים כי "נכנס המן לבית גנזי המלך כפוף קומה, אבל וחפוי ראש, אוזניו מקוטפות ועיניו חשוכות" (מגילה ט"ז). אך אולי הסיבה קשורה לפורים וינסנט בפרנקפורט, ולהמן אחר ולא מוכר. מספרים שבשנת 1615 אופה עוגות בשם  וינסנט פטמילך, עמד בראש פוגרום ביהודי פרנקפורט והביא לגירושם מהעיר. במשך חצי שנה נדדו היהודים חסרי כל מחוץ לעירם, עד שפטמילך נאסר והם נקראו לחזור לעיר. פטמילך לא האריך ימים, הוא נידון למוות והוצא להורג בכיכר העיר. יש אומרים שלפני שראשו נערף קצצו את אוזניו, ואת היתר אתם יכולים להשלים מדמיונכם. אם כן יתכן כי העוגיות המשולשות שאנו אוכלים בפורים הן לא בגלל המן האגגי, אלא בגלל פורים וינסנט, שאירע אגב בתאריך כ' באדר ה'שע"ו – 28 בפברואר 1616, בגלל המן הגרמני, האופה הצורר שחי בפרנקפורט על נהר מיין. הסברים אחרים ומפתיעים נוגעים לכובע הקצינים המשולש, כזה שחבש נפוליאון ולאפשרות שכובע דומה היה גם להָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, בכיר יועצי מלך פרס אחשוורוש. השערה זו סחפה אחריה גלי אפייה של עוגיות משולשות שבאו לבער את הרשע ולתת לנו לנגוס בו משְׁלֹשָה קְצָווֹת.

הבל היופי ושקר החן

האם יופי הוא מקור של כוח ומה הקשר לתפיסת היופי במגילת אסתר לימינו אנו?. החיבור בין יופי נשי להישגים, עבד היטב בשושן הבירה והשאיר עבורנו סיפור מופלא על מלכה יפה ואמיצה. החיבור הזה מתאים לעת העתיקה כשמעמדן של נשים היה נחות בהגדרה, ולכן ברור היה כי המראה החיצוני שלהן הוא נכס חשוב ששימש אותן כדי לטייב את חייהן. אך מה קורה היום? האם לאחר ששערי ההשכלה והתעסוקה נפתחו עבור הנשים והבחירה החופשית נתונה להן בתחומים רבים, האם היופי הפסיק לשמש לקידום האינטרסים שלהן בעולם? התשובה העגומה היא לא. גם היום ממשיכות נשים להסיק שהמראה החיצוני שלהן הוא קלף מנצח, ויעידו על כך הכספים הרבים שמגלגלות תעשיות התמרוקים והאפנה. המשוואה שקושרת בין יופי נשי, מעמד והצלחה עדיין קיימת, גם לאחר שהמהפכה הפמיניסטית שינתה את יחסי הכוח בין גברים ונשים.