אמיר רוזנס: הילד הנצחי של הים

בזמן קצר יחסית עשה אמיר רוזנס את הבלתי יאומן: הוא התחיל כאחד מהצוות בספינות כבן של, המשיך לניהול יאכטות, עסקי תיירות, ספא, מוסיקה ותעשיית הבידור. הוא מטייל בפסגות העולם, חי ונושם תיירות ולמרות שהחצי הרוחני חי במקום אחר, הוא לא יעזוב את אילת לעולם

רות קרייתי | י"ז בחשוון תשפ"ב | יום שישי 11 בנובמבר 2022 | מערכת ישראל ניוז

מעטים הם האנשים בעולם שבגיל צעיר רושמים הישגים מפוארים המסבים גאווה גדולה לעירם ואחד כזה הוא אמיר רוזנס בן 42 יליד אילת.

הכירו את אמיר רוזנס, נשוי לאירית "מיילדת מספר אחת באילת" ואב ל- 3 ילדים. בבית הספר היסודי למד בערבה, בתיכון באלון וגולדווטר. הוא בוגר אוניברסיטת בן גוריון בעל תואר ראשון במנהל עסקים וברשותו כל הרישיונות הימיים האפשריים: סקיפר וקפטן של ספינות מסחריות. לצבא התגייס אמיר כשברשותו רישיון משיט יאכטה, מציל ורישיון צלילה. "את הרישיון הראשון קיבלתי בגיל 14 וחצי כאשר הגיל המותר היה 16. פיליפ עירון ז"ל שהיה הבוחן שלי העביר אותי בוועדת חריגים. בגיל 21 היו לי את כל הרישיונות שאפשר להוציא. אפשר להגיד שנולדתי וגדלתי לתוך הים, לאהבת המקום ומרגיש שאילת היא חלק בלתי נפרד מהדי אן איי שלי".

הוריו רובי ועדינה מיאכטות אילת העבירו אותו את כל השרשרת שקשורה לים. "התחלתי כילד על הספינה שתפקידו לנקות, ואז לאט התקדמתי לאחראי צוות, אחר כך הוצאתי כאמור רישיונות משיט והפכתי לסקיפר שני". לצבא התגייס אמיר עם רישיון משיט יאכטות מציל וצוללן. וככה היה, ילד שמנקה מזרונים, שוטף כלים, כשכל הילדים נהנים ומשחקים בחוץ, הוא עבד בעבודה בכל סופ"ש וחג.

הים תמיד קורא חזרה

אחרי צבא התחיל אמיר לעבוד כסקיפר על הספינות "זה היה לגמרי אחד הדברים הכי כיפים בעולם. כמה חיכיתי לזה, לצאת לים, להיות אחראי על הכל. זאת היתה תקופה שלא רציתי שתגמר, אך עם השנים נגררתי למשרד כמשווק יאכטות אילת וחוף פלמנגו ולימים מנהל החברה, עד שהתקדמתי ופתחתי עסקים משלי. לא אשכח את היום הזה לקראת סוף התואר הראשון, שאבי רובי אמר לי שהוא רוצה שארד מההפלגות סופית ואכנס למשרד. ואני בכלל רציתי ההפך, אך הוא התעקש ואמר שהוא מבין, אך הייעוד שלי הוא לייצר עבודה ולהעסיק סקיפרים ויש לי את האחריות להיות מנהל החברה ולשחרר לחופש את אמא שלי. אימי אשת עסקים וורקוהולית שלמדתי ממנה את כל מה שאני יודע. באותה תקופה היא ניסתה לצאת לפנסיה אבל לקח לה בערך 8 שנים עד שהצליחה להשתחרר. היום היא ואבא בפנסיה מושלמת נהנים מהחיים על הקו יוון ישראל וגרים לסירוגין על היאכטה שלהם. הם חזרו קצת לפני הקורונה כי התגעגעו למשפחה והחברים. אנחנו משפחה של מטיילים, אבל אילת זה הבית ולא משנה לאן נוסעים. הים של אילת תמיד קורא חזרה.

רק מי שעבד בספינות ותיירות ימית יודע כמה העבודה הזאת מטורפת, מורכבת ולוגיסטית. זה להפיק אירועים מורכבים עם כל המשתנים האפשריים בכל יום מחדש. הפלגה, קייטרינג, אטרקציות, ספורט ימי ועל זה גם הצד הטכני. מנועים, צוות ספינה, רוחות, גלים, וזה לא נגמר כי יש כמה ספינות שיוצאות במקביל. כל יום זה לקום בבוקר. לצאת למשימה, לנצח ולעשות הכל שכולם יחזרו מבסוטים. כל יום זה הרפתקה עם מלא אתגרים ולא תמיד יודעים איך זה יגמר ואם פתאום יגיח איזה כריש לוויתן, זה יגרום לנו להבין באיזה מקום מיוחד אנחנו גרים". היום הוא יוצא לים רק בשביל הפאן ולא לעבודה, הוא מרגיש שכל זה היה בחיים הקודמים שלו. "אני כבר יותר מ-10 שנים אני לא בספינות".

טרגדיה שינתה את המפה

בשנת 2009 אחרי שנולד בנו הבכור הרגיש אמיר צורך לפתוח משהו חדש, כדי לנקות את הראש ולהתחיל דרך חדשה. "ברחתי למזרח לכמה חודשים עם אשתי והילד בן חודש. עד לאותה נקודת זמן הייתי כבר 13 פעמים במזרח. לפני החזרה לארץ ראיתי בלב בנגקוק ספא יפני עם אקווריום של דגים שאוכלים לאנשים את העור היבש ברגליים. פשוט נגנבתי. אף אחד לא ראה דבר כזה. חזרתי לארץ עם החלטה להביא את הדבר המשוגע הזה לארץ והייתי הראשון. פתחתי את 'דוקטור דג', ספא דגים גדול במתחם הספירל בשכירות אסטרונומית על מוצר שאף אחד לא שמע עליו ולא ידע אם זה ייתפס, אבל האמנתי וזה קרה ביג טיים. אמא שלי חשבה שאני משוגע, לייצר טרנד ואטרקציה חדשה עוד לפני שנכנסה לארה"ב או אירופה. כמובן שזו היתה אטרקציה מוצלחת ואחרי שלוש שנים כבר התחילו לחקות אותי בכל מיני קניונים.

האמת שצפיתי שיחקו אותי הרבה לפני, וכבר הייתי מוכן עם שלב ב של האטרקציה, פאן ספא אקספרס על הטיילת 'כנסו, תתרעננו ותמשיכו'. 10 דקות מסאז' גב, 10 דקות מסאז' רגלים, פדיקור דגים וקדימה להמשיך לטייל בטיילת. גם את הרעיון הזה חיקו אחרים. הקונספט הצליח והיכה גלים בארץ. היינו בכל מדיה אפשרית, בכל התוכניות טלוויזיה, ואפילו ייעצתי לעסקים באירופה. התכוונתי לפתוח עוד סניפים בכל הארץ, הייתי רגע לפני הפתיחה ואז עברתי טרגדיה ששינתה את המפה שלי. שני חבריי הכי קרובים אלי, יוני אזולאי ואילן לוי נהרגו בתאונת דרכים. המעגל הקרוב שלי מבית ספר, צבא, טיולים במזרח. גרנו ביחד, היינו שלישייה חזקה.

כשהם מתו הבנתי שיש דברים יותר חשובים בעולם מאשר לפתוח עוד אטרקציה ולעשות עוד כסף והחלטתי ליהנות מהרגע. להשקיע במשפחה, להתמקד בגידול של הילדים שלי ולתת להם את הזמן שלי. לא חושב שאפשר לעבור הלאה אחרי מכה כזו אבל כמו שאומר טונה "הזמן מרפא את הכל ואם לא הכל, את הרוב, וגם זה יעבור".

ובמסע של השלמות הנפשית שלי החלטתי לחזור לתחביב ישן מגיל 14 שזנחתי לגמרי וזה מוסיקה. בתיכון היתה לי להקת רוק אילתית בשם 'ילדי המבחנה' ועוד להקות בתקופת הצבא שהופעתי איתם ועזבתי את זה עם הזמן. החזרה למוסיקה החזירה לי את השלווה. החלטתי לעשות משהו בשביל ילדים אילתים, שאין להם מקום לנגן כי בתקופתי זה היה או לנגן בקונסרבטוריון או לפלוש למקלט. לא היו אופציות אחרות בזמנו. בשנת 2013 גיליתי את 'מרכז ווליום' במתנ"ס רבין ואת המנהל ניר בן לולו הענק, שבעזרתו תרמתי זמן ואנרגיה בהתנדבות ותרמתי שיפוץ של מרכז המוסיקה שהיה שבט של הצופים, והפיכתו למה שאנחנו קוראים 'היכל התהילה של הרוק אנד רול'. מעוצב כמו הארד רוק קפה עם מייצגים מוזיקליים, תרומתם של אמני אילת. המקום נראה פשוט מדהים. את השיפוץ תרמתי כמובן בשם חבריי שנהרגו".

מנהל בקנה מידה עולמי

מתוך אהבה למוזיקה ולאילת החליט אמיר רוזנס לייצר מוסיקה ותרבות והביא לאילת אומנים והופעות. "פסטיבל רוק 'מגדלרוק' שהיה הצלחה ב- 2015 עם עם טל פרידמן שהוא אח ורוקר חסר תקנה ועם האמן שאני מנהל, יוסי סאסי (אורפנד לנד) גיטריסט בינלאומי ומועמד לגראמי. זה היה בשביל הפאן נטו, לא למטרת רווח אלא רק לעשות טוב לעיר ולסביבה. בשנה הזו נשאבתי לתעשיית המוסיקה. במקביל לעסקי התיירות שלי, פתחתי את חברת ההפקות 'סאות'רן' שגדלה וגדלה והיום אני מפיק ומנהל אמנים בקנה מידה בינלאומי.

כמישהו שבא מעולם של עסקים, תיירות ושיווק, האמת שבהתחלה רציתי רק להשתעשע. התחלתי לתת ייעוץ עסקי, מיתוגי ואסטרטגי למוסיקאים וללהקות ואז בשנת 2015 הגיע אלי יקיר ששון ראש להקת 'רבע לאפריקה' שבתחילה יעצתי לו עסקית ונהיינו חברים. מאוד אהבתי את המוסיקה שלהם והייתי משמיע אותה בבית. מלבד רבע לאפריקה ופרויקט הסולו של יקיר ששון, אני גם מנהל את 'יוסי סאסי והאורקסטרה של הרוק', את ארז נץ הגיטריסט הידוע (אינפקטד משרום, שלום חנוך, יהודית רביץ ועוד) וכך יוצא שהופענו על כל במה אפשרית, ובכל הפסטיבלים בארץ ובעולם. במשך השנים האחרונות עשיתי סיבובי הופעות עם האומנים שאני מנהל בסיבובי הופעות בחו"ל בעשרות מדינות בעולם". פרויקט נוסף שהוא ארגן היו הופעות ב 20 בתי כלא בכל הארץ עם מופע יחיד של יקיר ששון עם שירים חדשים שעדיין לא הוצאו, שירים של 'רבע לאפריקה' וקטע 'ספוקן וורד' שהפיק יחד עם יקיר במיוחד לפסטיבל ישראל לפני חצי שנה והייתה הצלחה גדולה.

אטרקציות ותיירות חייו

בשנת 2019 סגר אמיר את ספא דגים ויחדיו עם השותף ומקצוען הירי סלבה אצ'כינזי הם פתחו במקומו את מטווח 'באנג סטרייקבול אילת'. "מדובר במטווח נשקי איירסופט יחודי, עם ארסנל נשקים אמיתיים אחד לאחד והכי מתקדמים היום, שיורים כדורי פלסטיק דחוס אל עבר מטרות זזות עם עשן ותאורה. הצגה גדולה. האטרקציה נמצאת בטיילת מול הכדור הקופץ ובקרוב נכריז על אטרקציה חדשה נוספת". במהלך ה 6 שנים האחרונות, עד אפריל סיים אמיר את תפקידו כדירקטור בתאגיד התיירות, וחלק פעיל בוועדת ההיגוי של התכנים התיירותיים וזאת בהתנדבות מלאה למשך תקופה ארוכה.

"אני מאוד גאה בהישגים של תאגיד התיירות בשנים האחרונות, בעשרות הפסטיבלים, האירועים, התכנים והשיווק התיירותי שהתאגיד מייצר. צוות של אלופים אחד אחת. אלי לנקרי שהיה היו"ר ומאוד נהניתי לעבוד אתו, יוסי חן שהוא מנכ"ל תותח שאין דברים כאלו, ליאת אגסי אשת התיירות מספר אחת ואני חושב שהיא מתנה גדולה לעיר. חיה ונושמת למען האילת יחד עם ירדן גלרנטר ושאר צוות התאגיד האלוף שכל מה שמעניין אותם זה קידום העיר שכולנו אוהבים".

אמיר רחוק מלהיות פוליטיקאי, תמיד תכלס. לא מעלה בפייסבוק תכנים על עשייתו בעבודה ולא מצטלם תמונות פופוליסטיות כדי לקדם אינטרסים פוליטיים. אל התאגיד הוא הגיע מתוך אג'נדה של עשיה כדי לתרום ולעשות טוב לטובת העיר הזאת לקדם את אילת. "אימי תמיד אומרת שהגשם יורד, הוא יורד על כולם. אני גאה על ההישגים של תאגיד התיירות והתכנים שלו ויש לי רפרנסים. מגיל אפס אני חי תיירות, משווק עסקים ואטרקציות ועושה זאת מתוך אמונה שאילת היא יעד תיירותי ארצי ובינלאומי. תמיד אעשה כל שביכולתי לקדם את העיר כי בסופו של דבר אני מגדל פה את ילדי וחי פה עם המשפחה שלי ואוהב להיות כאן. זר לא יבין זאת".

 זמן אילת

בזמן הקורונה עסקי התיירות חטפו מכה לא פשוטה וגם האומנים בתעשיית המוסיקה. "משני הצדדים קיבלתי את הכאב של חוסר פרנסה. ואז חשבתי על פרויקט קיץ 'זמן אילת' שהוקם לתאגיד התיירות של תמיכה באומנים מרחבי הארץ וכמובן אומנים מקומיים שישבו בבית ויצרו מוסיקה ושזה עיקר פרנסתם. במהלך הקיץ הרמתי את ליין אירועי הקיץ- #זמןאילת ברחבת המוזיאון מתחת למזרקות, אשר מטרותיו העיקריות היו תמיכה באומנים מוזיקאים עצמאיים מכל רחבי הארץ, מיתוג מגניב וצעיר של העיר, הופעות חינמיות במתחם האירועים ובמקביל לכך עיצוב דעת הקהל הארצית על אילת כעיר הומנית, שמפגינה סולידריות למוזיקאים בזמנים קשים אלו ומקדמת תרבות ויוצרים עצמאיים.

לאחר קמפיין 'קול קורא' מושקע ומתוקשר בהצלחה רבה נרשמו לפרויקט למעלה מ-200 הרכבים מכל הארץ ומתוכם נבחרו 16 אמנים (אשר מהם 6 מקומיים מאילת והערבה), על ידי חבר שופטים מתעשיית המוזיקה. מתחם ההופעות הקבוע למשך יולי אוגוסט הוקם ברחבת המוזיאון בפארק המרכזי, הוצבו פינות ישיבה, בירה בוטיק של המבשלה 'סוף' ושיתוף פעולה עם גלריית האןמנים אשר נרתמה עם תערוכה חדשה ברוח #זמןאילת. היה ממש כיף ובחודשים הקרובים אהיה גם אחראי על במת האומנים המקומיים בטיילת הרוייאל ביץ' למהלך חודשי החורף, יחד עם נתן ויינר ואיציק עמר מאילת דיפו. אנחנו מבטיחים שכל המוזיקאים האילתים יקבלו במה. בחודשיים הקרובים אהיה עסוק מהרגיל. בסיבובי הופעות, הוצאת סינגלים חדשים, והוצאת קליפ ענק שאני עובד עליו כמעט שנה אשר הולך לייצג את ישראל במתחם תערוכת האקספו הבינלאומית בדובאי יחד עם הופעות רבע לאפריקה שם בפברואר.

אני מעריץ את בת הזוג שלי אירית. היא הבנאדם הכי טוב והכי חזק שאני מכיר וראיתי אותה עושה דברים שלי פשוט אין האומץ לעשות. היא נותנת לי השראה ואת החופש לעשות מה שאני עושה. ומה בעתיד? תחלום הכי רחוק שאתה יכול, אל תפסיק ללכת קדימה, רק תוך כדי צריך להסתכל על הרגלים שלך ושכל צעד יהיה מדוד ושקול. אין קפיצות, הכל נעשה על ידי עבודה קשה והכל נמצא בפרטים הקטנים". אי אפשר לסיים מבלי להזכיר שאת כל הדברים הטובים והיפים האלה הוא עושה מאילת.

(פורסם לראשונה במגזין וואצ'-אפ אילת)