ישראל ניוז Israel News אתר חדשות ישראל ומבזקים בזמן אמת
בשנת 1992 פורסמה בארה"ב וברחבי העולם ידיעה מרעישה: נמסר כי שר החוץ האמריקאי ג'יימס בייקר הוקלט כשהוא אומר את המשפט הבא: fuck the jews' they didn't vote for us anyway בתרגום חופשי אך מדויק: "שיזדיינו היהודים, הם לא הצביעו עבורנו בלאו הכי"
דוד רונן | ה בכסלו תשפ"ג | יום שלישי 29 בנובמבר 2022 | מערכת ישראל ניוז
לימים הכחיש השר האמריקאי את דבריו, אך יש הטוענים עד היום כי כך בדיוק אמר. כולם היו מודעים לעובדה כי השר רב ההשפעה לא אוהב יהודים, בלשון המעטה ואף ניהל בחסותו של נשיאו בוש, מערכה מתמשכת כנגד ממשלת ישראל ומפעלי ההתיישבות שלה.
אמירתו האנטישמית עוררה זעם רב בארץ. בימים ההם הייתי פעיל בתנועה פוליטית – צומת שמנהיגה היה רב אלוף רפאל איתן, לימים סגן ראש הממשלה, שר החקלאות והשר לאיכות הסביבה.
השתתפתי בעצרות, מחאות והפגנות רבות. תמיד תוך שמירה קפדנית על כל החוקים ומתוך כבוד רב לערכים לאורם גדלתי. מעולם לא הרמתי יד, לא קיללתי אלא הבעתי את דעתי הנחרצת והחד משמעית מבלתי לחשוש מאיש.
כששמעתי מה שג'ימס בייקר אמר, פרץ אצלי החוצה הדי. אן. אי. של שיכון דורה בנתניה. נדרתי נדר שלא אשקוט עד אשר אומר בפניו את דעתי עליו ועל האנטישמיות שלו.
ואכן, זמן לא רב אחר כך, התבשרנו כי השר האמריקאי מגיע לביקור במדינת ישראל. הגיעה ההזדמנות, אמרתי לעצמי, ויחד עם חבר נוסף מצומת, רן כרמי בוזגלו – ציוני גדול ואוהב ישראל אמיתי, ישבנו והכנו תכנית מפוארת, מסוכנת מאוד ומעבירת מסר ברור מאוד, ללא אלימות, חלילה.
השר השתכן כקודמיו, במלון קינג דיוויד בירושלים. ידענו מתי תאריך החזרה שלו לארה"ב וידענו, באופן זה ואחר, כי את דרכו לנתב"ג יעשה בשיירת כלי רכב מאובטחת היטב הן על ידי אנשי השירות החשאי האמריקאי והן על ידי בחורינו המצוינים.
לשם ביצוע התוכנית הישגנו מכונית שרד בעלת צבעים זהים לאלו של מאבטחיו. כשיצאה השיירה הארוכה מהמלון, המתנו באחד הסיבובים לאורך הדרך היפיפייה היורדת מירושלים.
המתנו באורך רוח שמחצית משיירה תחלוף, ואז, ברווח קטן שנוצר, בשטח מת שרבבנו את המכונית שלנו ונסענו בעקבות השיירה שלפנינו, ולפני המכוניות שמאחורינו. המתנו בדריכות רבה. המתנו בעצם שיחבטנו בנו באחד מכלי הרכב מאחורינו, אך הסתבר לנו כי איש מהמאבטחים הנהדרים כלל לא שם לב למכונית המסתננת שלנו.
המשכנו לנסוע בין מכוניות האבטחה מצפים לירי עלינו אך לא אירע דבר. מרחוק, יכולנו כבר להבחין במגדל הפיקוח של שדה התעופה. בקרבת השער היה, כמובן, שער עם מחסום עולה ויורד מאויש על ידי בחור מצוין.
הייתי משוכנע כי בנקודה זאת מחאתנו תחדל להתקיים אך, שוב, איש לא פנה אלינו. המכונית שלפנינו עצרה, השומר זיהה את המאבטחים והרים את המחסום שירד מייד עם כניסת הרכב שלפנינו. ביקשתי מחברי לנסיעה כי יחייך. חייכתי גם אני.
ביד אחת אחזתי בהגה וביד השנייה הצדעתי. כנראה שהחן הטבעי שלנו / הרשלנות האיומה של האבטחה עשו את שלהם. המחסום הורם, ונסענו פנימה, לאט לאט.
השיירה הגיעה אל כבש המטוס. השטיח האדום כבר היה פרוש ושר החוץ האמריקאי, מוקף מאות אנשי ביטחון, החל להיפרד ממלוויו. ביקשתי מהחבר שיתקרב יותר, ושיעשה חצי סיבוב פרסה. נדברנו לצאת מהרכב בעדינות. להשאיר את המנוע פועל ולא לטרוק את הדלתות בצאתנו.
ניגשנו, בין המאבטחים, עד למרחק סנטימטרים אחדים מפרצופו של הג'יימס. ואז, לזוועת כולם, התחלנו לקלל אותו באנגלית משובחת, כמובן. שאלנו אותו מדוע הוא מקלל את בני עמנו. הוא היה חיוור כמת ייתכן ואף רעד. קיללתי אותו שוב, ולא היה לי כלל איכפת אם כעת מישהו יירה בנו.
הדממה היתה מוחלטת. אמרתי לשותף שלי- הולכים לאט. נכנסנו לרכב. עדיין, דממה מעיקה, כמו שקט של בית קברות מסביב. לא טרקנו את הדלתות והתחלנו לנסוע לעבר שער היציאה. איש לא זז ולא זע בקרב המאבטחים ההמומים. הגענו לשער. שוב, הצדעתי לשומר המצוין וחייכנו אליו. המחסום הורם, ויצאנו אל הכביש. נסענו לאט ואז, לאחר קילומטרים ספורים ירדנו לשדה ודהרנו בשבילי אדמת החמרה החומה והטובה.
החזרנו באופן ראוי את הרכב. החלפנו לרכב אחר ונסענו למשרד של צומת בצמוד לכיכר הקרויה היום כיכר רבין.
לא ניתן לתאר את התרגשותנו. היינו אדומים לגמרי, דופק על מאתיים ומרוצים עד כלות. ואז, כשחברי הטוב הלך לשטוף פנים, אני נתקל, פנים אל מול פנים, ברפול. הוא הביט עלי ושאל בקולו המיוחד: בחור! מה עשית? מהיכן הגעת? אמרתי לו: המפקד אספר לך הכל, אבל בבקשה, אם אתה רוצה להעניש מישהו, תעניש רק אותי בבקשה. הוא שאל שוב: מה עשית? למה אתה כל כך אדום? ואז סיפרתי לו הכל. מתכנון המעשה ועד לביצועו. הוא הסתכל עלי ואמר משפט קצר תחילה, כדרכו: אמרת לי כשהכרנו, שאתה מנתניה. נכון? ואז הוסיף עוד משפט:
אתם מבינים שיכולתם למות היום ואתם יודעים כי בדקות אלו עלולה להתרחש תקרית דיפלומטית עצומה. ואז הוסיף עוד משפט שלא אשכח לעולם: אין לכם מושג כמה אני מקנא בכם וכמה אני גאה בכם!
כידוע לי- עד עצם היום הזה לא התבצעה כל חקירה, אולי מרוב הבושה שאחזה בכולם. ג'יימס בייקר עצמו לא התבטא בנושא מעולם ואולי פעם, בעוד הרבה שנים, ייפתח האירוע ויצוץ ממרתפי הבושה והחידלון.
כשראש הממשלה יצחק רבין, זכרונו לברכה, נרצח, לא היתה בליבי כל תמיהה אלא רק צער גדול.
הבנתי כבר אז, באירוע עם בייקר, כי אם יש מוטיבציה, יחד עם תכנון מדוקדק ומזל, הרבה מזל, אין דבר שניתן למנוע את התרחשותו.
אגב, לסיום: מי שהיה שותפי לאירוע הוא רן כרמי בוזגלו, איש ארץ ישראל השלמה והטובה שממשיך, עד עצם היום הזה במלחמה הצודקת כנגד הפוגעים בחיילי ובחיילות צה"ל ובלוחמי ובלוחמות משמר הגבול.
