שירת האילנות: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם"

"לך אכול לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך": המנהגים, הסגולות, זיווגים ופרנסה, נטיעות, התפילה לאתרוג מהודר, הטעם של אלו הנוהגים לאכול דווקא אתרוג, והמנהג לאכול 30 סוגי פירות. ט"ו בשבט שירת העץ, או הפרי?

רות קרייתי | י״ד בשבט ה׳תשפ״ג | יום ראשון 5 בינואר 2023 | מערכת ישראל ניוז

בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד. בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד. בכסלו נרקיס הופיע בטבת ברד ובשבט חמה הפציעה ליום אחד. כולם אוהבים את ט"ו בשבט ולא רק בגלל הפירות היבשים ומיני הפיצוחים אותם אוכלים גם לאורך כל השנה.

ט"ו בשבט הוא החג של החורף והשמש שמפציעה בו ליום אחד, כמו בשיר, מבשרת לנו את בואו של האביב באופק. אז מה יש לנו ביום המיוחד הזה ועל מה חוגגים אותו? יש נטיעות, פירות יבשים ושירים על אהבת הטבע והארץ. אבל לא תמיד זה היה חג.

חג הנטיעות והולדת כנסת ישראל

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".

נטיעות בארץ ישראל

בעיני דור המייסדים הייתה חשיבותו של יום זה רבה עד כדי כך שהכנסת בית המחוקקים של מדינת ישראל, נוסדה במעמד חגיגי ביום ט"ו בשבט בשנת תש"ט. זהו אם כן יום הולדתה של כנסת ישראל שנוסדה אחרי הבחירות הראשונות לאספה המכוננת בחודש ינואר 1949. כיום מציינים את חג ט"ו בשבט בנטיעות ובסדרי ט"ו בשבט כחג לאהבת הארץ, להעלאת המודעות לשמירה על ערכי אוצרות הטבע ואיכות הסביבה. בגלל מרכזיותו של ט"ו בשבט בסיפור הציוני, משוררים כתבו לכבודו שירים רבים שחביבים עלינו בכל דור ודור.

מנהגים וסגולות

ראש השנה לאילנות טבול במנהגים ומעתיר עלינו סגולות. גדולי החסידים אמרו כי זהו יום בו אוצרות השמים מורידים שפע רב לעולם, בכל ענייני הפירות הרוחניים והגשמיים של האדם. הקשר בין חג האילנות לשאר חגי ישראל נמשך לאורך כל השנה. כי האדם עץ השדה הוא לא עוד שיר שכתב המשורר נתן זך, אלא תמצית חיינו. כמו שהאדם משול לעץ השדה וכמו האדם כך גם העץ צומח, וכמו העץ גם האדם נגדע. זהו יום טוב להתפלל על פירות טובים לזרע בר קיימא, שפע של רפואה שלמה ואם אישה עקרה תאכל אתרוג שבורך ונשמר מחג סוכות היא תיפקד בבנים. כמו כן ראוי להתפלל על מציאת אתרוג מהודר בחג סוכות הבא. הסיבה לאכילה של אתרוג בקרב החסידים היא, שהאתרוג הוא הפרי היחיד שטעם עצו ופריו שווים. על ידי כך מתפללים על הילדים שיגדלו כפי ההורים, באותה דרך ובאותו הטעם, בדיוק כמו האתרוג. מנהג טוב ויפה לתת צדקה בט"ו בשבט בסך 91 פרוטות, שזהו בגימטרייה המילה אילן. יש כאלה שנוהגים לאכול לפחות 15 מיני פירות, ועל כל מין שאוכלים אומרים פרק אחד מתוך 15 שירי המעלות. סגולה נוספת לקיום מצוות מצה היא להתפלל בט"ו בשבט שיזכה למצות כשרות ומהודרות בחג הפסח.

ט"ו בשבט הוא יום סגולי, וכשם שהאילנות מתחדשים ביום זה, כך האדם יכול לשנות את מעשיו לטובה החל מיום זה ולרשעים ניתן כוח לחדש מעשיהם. ('מגן דוד' מטאלנא). עם ישראל נמשל לעץ שעומד בחורף ערום וקפוא ומיטלטל מהרוחות. במבט ראשון נראה שזהו מצב ללא תקווה ואבוד. אך כשם שבט"ו בשבט העץ הקפוא מתחיל להתחדש והשרף עולה בתוכו, כך מקביל המעמד לתחיית המתים. העץ מתחיל לפרוח ולהוציא פירות וכך גם עם ישראל, שיזכה להרים ראשו וייגאל במהרה בימינו. במסיבות אלו, יום זה הוא סגולה לתפילה על גאולת ישראל.

סדר ט"ו בשבט

"לך אכול לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך'". רוב תפוצות ישראל נוהגים להכין שולחן שופע מכל פירות הארץ, פירות טריים ויבשים. תחילה מברכים שהחיינו על פרי חדש וכל אחד מבני המשפחה מברך על פרי אחר: אבי המשפחה מברך על החיטה: "חלב וחיטים ישביעך". האם מברכת על הגפן: "אשתך כגפן פורה בירכתי ביתך". הבן מברך על הזיתים: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". בת מברכת על הרימון והאגוז: "כל כבודה בת מלך פנימה". לילדים קטנים נותנים תפוח בדבש כדי שיאהבו את התורה המתוקה והם מברכים: "תחת התפוח עוררתיך, דבש וחלב תחת לשונך". המקובלים של צפת סדרו ליל סדר שלם לט"ו בשבט שכלל לימוד, אכילת פירות טריים ומיובשים ושתייה מפרי הגפן כי הסדר הוא בעל להשפעות טובות. בט"ו בשבט אוכלים 15 סוגי פירות שונים של ארץ ישראל. תוך כדי אכילתם נוהגים לומר 15 שירי מעלות ממזמורי תהילים (פרקים ק"כ – קל"ד).

על פי ספרו של רבי חיים ויטאל, נהגו לאכול 30 סוגי פירות. 10 סוגי פירות ללא קליפה בכלל, 10 סוגי פירות שיש להם קליפה פנימית, כלומר פרי עם גרעין שלא נאכל, ו- 10 סוגי פירות שיש להם קליפה חיצונית.

על פי המסורת סדר השולחן צריך להיות ערוך עם קעריות של פירות יבשים וטריים, ירק, פרחים, נרות בפמוטים ויין לבן ואדום בקנקנים של זכוכית שקופה. לפני מנחה מסדרים שלוש קעריות בגבהים שונים. בקערה הנמוכה מניחים פירות של 'עולם העשייה' כאלו שאוכלים ואת קליפתם זורקים: תפוזים, אגוזים, ושקדים. בקערה בגובה הבינוני מניחים תמרים, זיתים ותפוחים שהם פירות של 'עולם היצירה'. עיקר הפרי נאכל והזרעים יוצרים חיים חדשים ובקערה העליונה מניחים תאנים, חרובים וצימוקים שהם פירות של 'עולם הבריאה' וכל הפרי נאכל בשלמותו. סדר ט"ו בשבט דיי מזכיר את סדר פסח על הלכותיו אלא שבחג זה סדר פירות ט"ו בשבט מברכים תחילה ברכת שהחיינו על פרי חדש, ולאחר מכן מברכים לפי הסדר הבא: חיטים, שעורים, זיתים, תמרים, ענבים, תאנים ורימון ויש כאלו שנוהגים לשלוח משלוח מנות שמכיל פירות. יש כאלה שנוהגים לומר תפילה מיוחדת שחיבר הבן איש חי. הרב חיים פלאגי כתב כי יש לומר מזמורי תהילים על השולחן, וכן אומר בעל החידושי הרים, שעל ידי לימוד תורה ביום זה נפתחים לו מעינות של ביאור התורה. בעל אגלי טל אמר כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט מרגיש שינוי לטובה בחידושי תורה שלו, והוא יום להתחדשות.

הקשר בין ט"ו באב – לט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא זמן סגולה להתפלל על זיווג הגון ועל שלום בית. הרב צבי אלימלך שפירא המכונה 'בני יששכר' מסביר כי יש קשר בין ט"ו באב לט"ו בשבט, וכמו שט"ו באב הוא יום חג של אהבה וסגולה למציאת זיווג, כך גם ט"ו בשבט. לדבריו: ט"ו בשבט מקביל במעגל השנה לט"ו באב, יום המיוחד לענייני שידוכין "ובנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך" (תענית פ"ד מ"ח). ט"ו באב חל בדיוק ארבעים יום קודם בריאת העולם, בכ"ה אלול, בסוד "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב', א'). אלא שיש מחלוקת תנאים אם העולם נברא בחודש תשרי או בחודש ניסן (ר"ה י', ב'), ולפי שיטתו של רבי יהושע, בניסן נברא העולם והאדם שהוא נזר הבריאה המסמל את היום הארבעים שקודם ליצירה. זהו יום בו אפשר להתחבר לידיעה ולאמונה שיש שם מישהו בשבילי. שהקב"ה הכין במיוחד עבורי, גם אם הוא לא התגלה בפועל. עניין זה משתקף גם בלבנה העומדת במילואה ביום זה, ובחגיגה של האור הפוטנציאלי שעדיין לא התממש בפועל. ביום זה ניתן לחוש בשרף העולה באילנות ודרכו לשרוף את הייאוש. להרגיש בפנים את התקווה הקטנה לא התייבשה והתנוונה בימי החורף הקשים. התקווה ששבה ועולה, ומבשרת את בואו של עתיד טוב יותר. עתיד שעדיין אינו נראה בפועל, ואף אם עוד יבואו ימים קרים, בחגיגה של ט"ו בשבט נחגוג את האמונה בטוב. זו חגיגה של תקווה ובסופו של דבר התקווה הזו תצמיח פרות מתוקים.

התיקון של ט"ו בשבט

אם כן מהו התיקון של ט"ו בשבט? להמשיך את ההארה של האילן דרך אכילת הפירות. לכן צריך לברך כדי להיות מבורך כי על ידי הברכות נמשך שפע לכל העולמות, ומשם נמשכת קדושה לאדם. זה הכלל הרוחני, התעוררות מלמטה מעוררת השפעה מלמעלה כאור חוזר כל מה שהתחתון גורם שפע בעליון, השפע הזה חוזר ונכנס בתוך התחתון.

בני ישראל יצאו אל המדבר בדרכם לארץ המובטחת שעליה נאמר: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". על כך אומר המדרש (תנחומא, קדושים, ח): "אמר הקב"ה לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, אל תאמרו נשב ולא ניטע אלא היו זהירים בנטיעות, שנאמר: 'ונטעתם כל עץ מאכל". אסור לנו להתייחס אל הארץ כדבר מובן מאליו. הארץ תהיה מלאה בכל טוב רק אם אנחנו נעשה מעשה וניטע יהיו בה גפן ותאנה ורימון. צריך לזכור את הלקח של פרשת בשלח ואת דברי המדרש, לקום ולעשות מעשה והדבר בידינו. אנחנו אלה שיכולים לחולל שינוי בארץ ולהפריח אותה, ועלינו מוטלת המשימה לשמור עליה. ואנחנו אלה היכולים לחולל שינוי בחיינו, להתגבר על היסוסים וחששות ולצעוד קדימה מתוך אמונה שאכן נגיע אל הארץ המובטחת האישית שלנו, ונהנה מהשפע והטוּב שבה. שפע אותו יצרנו במו ידינו.