מאה קילו ברזל מעופף

"אין דבר שקוראים לו 'זמן אידיאלי ליירוט', אנו ערוכים ומוכנים 24 שעות ביממה בכל רגע ורגע". רבים מאיתנו אינם מכירים את ההיסטוריה של מיירטת הטילים המופלאה הזו, שכל טיל שלה שוקל מאה קילו של ברזל מעופף. רבים גם אינם יודעים כמה קשה היא עבודתם של הלוחמים אשר נמצאים רוב הזמן בדרכים, בדרך לאי-שם להקים במהירות בסיס זמני, דבר שלוקח להם מעל 24 שעות הכנה עד להכנסת הסוללה לשירות מבצעי

אהרון קלפה | ד׳ בסיוון ה׳תשפ״ג | יום רביעי 24 במאי 2023 | מערכת ישראל ניוז

לוחמי כיפת ברזל עשויים מזן מיוחד ומעצבים של ברזל, לנוכח העובדה שאחריות גדולה מאוד רובצת להם על הכתפיים. אין דבר כזה שהם קוראים לו זמן אידיאלי ליירוט, הלוחמים ערוכים ומוכנים 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע בכל רגע ורגע. עם השמע האזעקה בבסיסם, הם מבינים היטב מה עליהם לעשות.

במהירות רבה הם משגרים טילים מיירטים כנגד הרקטות ומונעים אסון. הלוחמים והמיירטים חייבים להיות מוכנים לקבל החלטות הרות גורל תוך שניות בודדות. המהירות בה נלקחות ההחלטות ותשומת ליבם של המיירטים הן קריטיות והם מוכיחים את עצמם בכל פעם מחדש. יחד עם זאת, חשוב להזכיר כי אין 100% הגנה ועל כן אזרחי ישראל חייבים להישמע להוראות פיקוד העורף. תפקידם של לוחמי כיפת ברזל הוא להגן על האזרחים ולאפשר להם לנהל אורח חיים תקין ורציף וזה מה שהם עושים.

לוחמי מערך ההגנה האווירית נדרשים לסגל לעצמם את היכולת לעבור מאפס לאחד, ממצב של שגרה למצב של כוננות ומוכנות מלאה בשניות בודדות. היכולת הזו באה לידי ביטוי לא רק ביירוטים המוצלחים אלא גם ביכולת לפרוס את הסוללה בזמן מינימאלי ולהסתגל לתא שטח חדש בזמן כמעט אפסי

איך התחיל סיפור האהבה בין אזרחי ישראל לכיפת ברזל המצילה הלאומית המופלאה?

הכל התחיל בשנת 2004 בעקבות ירי טילים מעזה לכיוון הדרום, צוות מחקר במרכז לפיתוח אמצעי לחימה במשרד הביטחון בחן גיבוש פתרונות להגנה מפני איומים קצרי טווח והאיום במיוחד בדרום. בסוף שנת 2005 המליץ הצוות על התנעת תכנית הדגמה שנקראה כיפת ברזל, וראש מפא"ת שמואל קרן אישר את ההמלצות. תחילה יצאה התוכנית לדרך בתקציב קטן יחסית בשיתוף רפא"ל.

בשנת 2008 דחף שר הבטחון דאז עמיר פרץ ליישום התוכנית כהגנה הכרחית על עורף ומכאן כל השאר היסטוריה. המערכת נכנסה בשנת 2011 לפעילות צבאית ולמרות שנקראה 'ניסוי מבצעי' ועם אחוזי הצלחה שכאלה אי אפשר להתווכח. ב- 7 באפריל 2011 הצליחה המערכת ליירט טיל גראד שנורתה מרצועת עזה לעבר אשקלון ואפשר מיידית לחיל האוויר לתקוף את החוליות המשגרות. בחודש מרץ 2012 זכתה המערכת לשבחים רבים מעל המצופה, בארץ ובעולם

למרות ההצלחה הטכנולוגית והמבצעית, המקטרגים לא איחרו להשמיע קולם בביקורות על המערכת. ברמה הטקטית עלתה קריאת תיגר על יכולתה המבצעית ליירוט, וברמה האסטרטגית הועלתה טענה שהנזק בקיומה כביכול עולה על התועלת, זאת לאור השפעתה השלילית על תהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני ועל הלגיטימציה הבינלאומית.

שנים עשר שנים עברו מאז נכנסה המיירטת לביצוע מבצעי לאחר היירוט הראשון. מטרות העל שהנחו את מקבלי ההחלטות לפיתוח המערכת הצליחו מעל המשוער. כיפת ברזל הצליחה במשימותיה: הצלת חיי אדם מעל הכול, כמעט בכל מחיר. הגנה על מתקנים אסטרטגיים, מתקנים צבאיים ותשתיות לאומיות. הגנה כלכלית ומניעת נזק כלכלי ישיר לרכוש, ועקיף לחיי אדם, הרוגים ופצועים. המערכת הצליחה במניעת עצירת המשק ופגיעה בתוצר הלאומי הגולמי, הוספת מרחב החלטה לדרג המדיני על ידי מניעת הלחץ הנוצר מאיום הרקטות.
כיפת ברזל העלתה את המורל ואת רוח אזרחי המדינה ומנעה פגיעה פסיכולוגית כתוצאה מתמונות נזקי הרקטות, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות. בכל המדדים הללו אפשר לסכם כי כיפת הברזל הפכה להצלחה מסחררת.

בהיבט החברתי מוראלי תורמת המערכת לתחושת חוסן חברתי וחוסן תפקודי במובן הישיר של מניעת פחד, בהלה ודאגה ונותנת תחושה לאזרחים שהם חשובים ושווים ומחזקת את לכידות העורף. עם זאת חשוב לציין שהצלחת המערכת, מייצרת גם סכנה לאשליית הגנה, או אשליית ביטחון של האזרח. על מנת להימנע מתופעה שלילית זו, חשוב לבנות תיאום ציפיות ריאלי בין השלטון לאזרחים.